שליטה עבורי היא הרבה יותר מרק פקודה וצייתנות.
היא מהות עמוקה של קשר, אמון והתמסרות.
היא המקום שבו אני בוחרת להניח את הרסן,
מתוך ידיעה ברורה שהאדם מולי מבין את הכוח שאני מעניקה לו.
אין מדובר כאן במערכת יחסים של כוח מדכא,
אלא בקשר שמושתת על חוזה בלתי נראה של הבנה הדדית.
הבחירה להעביר את השליטה לאחר היא רגע עוצמתי מאוד.
זה כמו לעמוד על קצה צוק ולסמוך לחלוטין על כך שהידיים שתופסות אותך לא ייתנו לך ליפול.
יש משהו משחרר בהבנה שאת לא צריכה להיות תמיד בשליטה,
שאת יכולה להרפות ולתת לאחר להוביל אותך.
ההתמסרות הזו היא רגע של ויתור מודע על הצורך לנהל כל פרט, מתוך אמונה באדם שמוביל אותי.
זוהי האמונה שהאדם מולי רואה אותי לא רק כגוף וצורה, אלא כמכלול, עם הגבולות שלי, הפחדים שלי וגם עם הכוחות שלי.
בעיניי זהו כבוד עצום שמישהו לוקח את האחריות הזו, יודע בדיוק מה המשמעות של השליטה שהוא מקבל, ולא מנצל אותה אלא מחזיק בה בזהירות וברגישות.
אך לצד זה, ישנה גם עוצמה רבה עבורי.
העברת השליטה אינה חולשה,
אלא בדיוק להפך, היא ההבנה שאני בוחרת לתת,
שאני זו שמאפשרת את הדינמיקה הזו להתרחש.
זהו מעשה מודע ואקטיבי, ודווקא מתוך כך, יש לי כוח.
הכוח להגדיר את הגבולות,
הכוח להחליט מתי ולמי לתת את ההובלה.
הקשר שנבנה מתוך שליטה מבוסס על אמון מוחלט.
זהו אמון שנבנה בעדינות, צעד אחר צעד, מתוך שיח פתוח ושקיפות מלאה.
כל תחושה, כל מגע וכל תנועה הם חלק מדיאלוג שאינו נאמר במילים, אבל הוא נוכח בכל רגע.
ומעל לכל – לדעת שאני בידיים טובות.
כשאני מעבירה את השליטה אני חווה תחושת שחרור פנימי שקשה לתאר.
זו לא רק השחרור הפיזי אלא גם הרגשי,
הידיעה שאני יכולה להרפות,
לשחרר את האחריות של היום-יום,
ולתת למישהו אחר להוביל.
ברגע הזה, אני לא חלשה.
אני חופשייה.
