נכנסתי לביתך, מבטך פגש את מבטי וגרם לי להחסיר פעימה. פסעתי פנימה בחצאית קצרה צמודה לגופי, כזו שכולאת את כל התשוקה שמחכה להתפרץ ממני. אני מתקרבת אליך, רואה את החיוך הקטן בזווית הפה שלך ואת הציפייה בעינייך. אתה צריך אותי, לא פחות מהצורך שלי בך. מתיישבת מעליך, מתחילה בתנועה איטית ונותנת לעונג את הזמן שלו לחלחל פנימה. אתה קורא אותי, יודע מה עובר עלי ולכן אתה מאפשר לי.
ידעת בדיוק מתי להוריד אותי ממך ולקחת אותי לידיים שלך. אתה אוחז בי, מניח אותי לאט, כמו שמניחים משהו שביר, אך חוזק ידייך מסגיר את מה שמבעבע מתחת לפני השטח. רגע של מתיחות כמעט בלתי נסבלת, רגע שבו כל מה שקרה לפני ויקרה אחרי מתאחדים לרגע אחד עוצמתי של נוכחות מוחלטת.
אתה מביט בי מלמעלה ואני יודעת שעכשיו כל צעד יהיה שלך, ואני רק אסחף אחריך. התנועות הופכות לקצובות, מדויקות, אתה מכוון אותי להשליך את כל הפחדים, העכבות והמחשבות ומזמין אותי להיאחז בך, ללכת לאיבוד בידיים הבטוחות שלך. כאן, בעולם שנוצר עבור שנינו בלבד, אתה דואג להשקות אותי בבטחון ובעוצמה שלך ואני פורחת - משילה מעלי את כל מה שכבד, את כל מה שכבר מזמן היה צריך להישאר בחוץ.
״היום אנחנו דואגים אך ורק לך״ אמרת, ליטפת את ראשי, ניקית את דמעותיי עם אצבעותייך וטעמת את מליחותן. הפכת אותי על הבטן, ״לא לזוז״ הוספת, לא רציתי לזוז (לא הפעם). אני שוכבת במיטה, עיניי עצומות, גופי דרוך לקראת מה שעומד להגיע. אני שומעת את צעדייך מתקרבים ואת נשימותייך הכבדות, ואז הגיעה תחושת הצריבה הראשונה.
טיפת שעווה חמה נוחתת על עורי, מתפשטת בחום שעובר לאורך כל עמוד השדרה שלי. גופי מתכווץ לרגע, מתמסר לצריבה שמשאירה אחריה עקבות קטנות של כאב מתוק. אתה ממשיך לטפטף עלי בדיוק, מנווט את עוצמת החום לכל פינה בגופי, בדיוק כמו שאני צריכה. החום והכאב מתלכדים יחדיו ויוצרים תחושת רוגע עמוקה, משחררים בי כל מתח נסתר.
הגעת למיצוי, הפכת את גופי בעדינות מופתית והסתכלת עלי. ״מה?״ שאלתי, שמת אצבע על שפתיי וסימנת שעלי להיות בשקט. עצמתי עיניים ותהיתי מה עובר לך בראש ברגעים בהם אתה בוחן את גופי. אני רוצה אותך, כל נשימה שלך מעמיקה את הרטיבות שבי. אני מרגישה את ידך עוברת בצדי גופי, בתנועה מדויקת המשלבת רוך ועוצמה גם יחד. אתה יורד לאט, בעדינות מותחת, מוודא שכל סנטימטר עובר דרכך עד שאתה מגיע לנקודה בה אני כמהה לחוש אותך.
השפתיים שלך, רכות ומדויקות, אתה לא ממהר, מרגיש אותי, מגלה אותי מחדש, מגיב לכל רטט קטן בגוף שלי. הלשון שלך גורמת לי להגיב ללא שליטה, כל נגיעה מעבירה בי גל עונג חדש והקצב שלך - עמוק ואיטי, כזה שמאלץ אותי להיכנע לך שוב ושוב. הקול שלי בורח, עולה מתוכי ללא התראה, נהמה שקטה שמתעצמת ומבקשת להישמע. עוד לפני שהספקתי לבקש אמרת בסמכותיות: ״היום את יכולה״.
אני מרגישה את הפורקן מציף אותי בגל עצום שסוחף את כל גופי. רגע של שחרור מוחלט, שבו אני מרפה, מרגישה את עצמי נמסה ולפתע הופכת שקטה. חייכתי, ואמרת בשקט: ״העונג כולו שלי״. הרמת אותי לאט, הובלת אותי למקלחת, נותן לי להישען עליך, ואז לוחש בקול שקט ובטוח: “עכשיו אנקה אותך״. המים החמים זורמים, ואתה מקדיש כל רגע לנקות אותי בעדינות, כמו טקס שקט של דאגה ושלווה, מרגיע את הגוף העייף שלי.
כשאנחנו יוצאים, אתה עוטף אותי בזרועותיך, מחבק אותי חזק, נותן לי להרגיש בטוחה ומוגנת. בתוך החיבוק הזה, בין חום גופך לשקט שממלא אותנו, אני מרגישה את העייפות משתלטת עליי, נותנת לעצמי להירדם בידיעה שאני בידיים טובות.