מגרש משחקים

* הגיע הקיץ. ולא מעניין אותי שכולם קוראים לזה אביב.
בשבילי זה קיץ.
חם לי מדי.
יבש לי מדי.
אני מזיעה.
אני שונאת להזיע.
רע לי כשאני בחוץ.
אני שונאת קיץ.

* הסתובבתי היום בתל אביב ויש שם שטחים פתוחים לכלבים
שבהם הכלבים יכולים להסתובב חופשיים. הם נקראים
"כלבים משוחררים!".
קראתי, חשבתי על כמה כלבלבים שאני מכירה וכמה הם
משוחררים... 😄
פעם הדברים נראו אחרת.

* לזניה כשרה לפסח זה אסון!!!
אכלתי היום לזניה שהייתי בטוחה שאינה כשרה.
בעודי אוכלת גיליתי שהלזניה עשויה ממצות.
זה היה נורא!
נראה לי שמי שהמציא את זה לא היה מודע לגודל הטראומה...

תמיד בזמן הזה של השנה, באביב, כשהכל פורח ומלבלב, נהיה לי טוב יותר.
האביב עושה לי טוב בלב. אוהבת את הפריחה, את מזג האוויר החמים.
אוהבת את הזמן הזה בשנה, כנראה מפני שנולדתי באביב.

בשבילי לאביב יש משמעות של תחילת שנה חדשה, יותר מאשר בראש
השנה היהודי או האזרחי. כל אביב אני מתחדשת ופורחת כמו הטבע.
תחילת השנה הזה עושה לי מצב רוח טוב וגורם לי לחשבון נפש. אני חושבת שיש
משהו בתקופת חג הפסח, שגורם לי כל פעם לחשוב איך התבטאה השנה היציאה האישית שלי מעבדות לחירות.
עוברת על השנה שחלפה וחושבת - מה עשיתי השנה? מה לא עשיתי? מה הספקתי
ומה לא? מה השגתי ומה לא? מה רוצה להשיג? לאן התקדמתי ואיך?

נראה לי שהשנה הספקתי הרבה. סיימתי לימודים, סיימתי עבודה, התחלתי עבודה
חדשה שהיא בעצם תחילתה של קריירה מקצועית, רכשתי חברים חדשים ותחומי עניין
חדשים, למדתי יותר על עצמי והתחלתי לעסוק בצורך שלי בשליטה בחיי ואיך הוא משליך עלי, על תגובתי לעולם ומתוך העיסוק הזה שבתי להתעניין בבדס"מ.

אני כותבת שבתי מפני שכבר בעבר התעניינתי. לפני כמה שנים גיליתי את העולם הזה שעורר בי שתי תגובות במקביל - מצד אחד משיכה עזה ועניין רב, ומצד שני רתיעה. אז התעניינתי קצת וכשהרגשתי שהרתיעה גוברת על הסקרנות הנחתי להתעניינות. אחרי שנה - שנתיים הסקרנות התעוררה שוב ושוב חזרתי להתעניין. הפעם יותר נמשכתי מאשר נרתעתי. עם זאת, הרגשתי שעדין אין לי מספיק אומץ לעשות צעד קונקרטי וממש להכנס לעולם המופלא הזה. אז מתישהו הסקרנות נרדמה לי קצת והתעוררה שוב לפני כחצי שנה בעקבות העיסוק שלי בשליטה בחיי.

הפעם ההתעניינות החלה לשאת פרי והיום אני יותר אקטיבית. כבר מכירה כמה אנשים מהקהילה, יותר מתעניינת, מחפשת מישהו שאוכל לחוות איתו את העולם הזה וללמוד יחד איתו מה מתאים לי ומה לא. החיפושים האלה לוקחים זמן ואני בטוחה שמתישהו אמצא את האחד המתאים שיוביל אותי למקום המיוחל, ליציאה נוספת מעבדות לחירות, לאפשרות לתת לאחר לשלוט בי ולהרגיש הכי חופשיה בעולם.

אז השנה אני רוצה להתחדש עוד קצת, לחוות עולם חדש שאני סקרנית מאוד לגביו וכמו ילדה קטנה שרוצה לשחק בצעצוע החדש שלה גם אני כבר רוצה בצעצוע החדש שלי ולראות מה הוא עושה לי, מה אני אוהבת בו יותר, מה פחות ולהרגיש שהנה עוד תחום בחיי שעוזר לי להתפתח, ללמוד על עצמי ולגלות עוד ועוד.

רוצה שתבוא
ות?למד אותי
את כל כולי
תשרטט לעצמך מפה שלי
תיגע בנימי נפשי
בנשמתי
תפרוט עלי כמו בנבל.
ואני אפתח אליך
לאט לאט
אהיה חשופה בפניך
ללא פחד
כי אתה איתי
שם בשבילי.
כנועה
כולי שלך
כולך שלי.

אני אוהבת לראות גברים מסמיקים.
בעצם, מספיק לי לראות גבר אחד מסמיק.
גבר אחד ספציפי שיש לו משמעות עבורי.
גבר מסמיק זה אחד המחזות היפים ביותר בעיני.

היום שוחחתי עם מישהו שאמר שכבר מזמן הוא לא הסמיק.
אמרתי לו שבעיני זה ממש עצוב.
הסמקות נתפסות בעיני כמין סוג של רענון בחיים.
תגובה למשהו שתופס אותך לא מוכן, תגובה למחמאה נפלאה
או לכך שגילו אותנו במערומינו.
זו תחושה נפלאה בעיני - גם להסמיק בעצמי, גם לראות אחרים
מסמיקים (ושוב, עם העדפה מוחלטת לאחר מסמיק).
אוהבת להיות בסיטואציות של מבוכה ועונג.

אני אוהבת לראות גברים מסמיקים :)

אחרי תקופה כלשהי, אולי קצרה...אולי ארוכה... (לפעמים קשה להגדיר) שבה הרגשתי כבויה, עצורה, הולכת אחורה ולא מתקדמת חל שינוי 😄

בימים האחרונים אני מרגישה שאני מתעוררת!
אני נפתחת לעולם. לאט לאט פוקחת את עיני ומסתכלת.
עיני מוצאת דברים שמוצאים חן בעיניה, שמחייכים אלי ואני מחייכת אליהם בחזרה.
כמו פרח שהיה סגור ונפתח לו לאיטו.
כמו אפרוח קטן שעושה את צעדיו הראשונים בעולם החדש, בודק את הסביבה, סקרן קטן.
מרגישה שהחיוך מתפשט לי על הפנים יותר בטבעיות, כמו בעבר 😄
מכירה אנשים חדשים, עולמות חדשים. מתעניינת, מדברת, מגלה דברים עליהם ובעיקר
עלי. נדהמת, נהנית מהגילוי.
נהנית מאין סוף האפשרויות שנפתחות לפני!

אחחחחחחחחחחחח, איזה כייף! איזה יופי 😄
ממש לונה פארק של מחשבות ואפשרויות!
מרגישה כמו עמי ותמי שעומדים מול בית המכשפה, מול מגוון הממתקים העצום, ומתלבטים מה לבחור.

ובינתיים אני חוקרת לי את עצמי ואת העולם ומנסה להבין מה בדיוק אני רוצה לקחת,
מה אני רוצה לנסות.

אני חושבת שבקרוב גם אדע.




* ותודה לך, יפתי, שסיפרת לי היום כמה נפלא זה נראה מהצד }{

הכל התחיל כבדיחה.

הייתי בטיפול פנים אצל הקוסמטיקאית וחזרתי ממנו מרחפת כולי והדבר היחיד שאני רוצה זה מסאז'. ועוד מסאז'. ועוד מסאז'! מסאז' כל יום! אז פתחתי פוסט ופרסמתי בצחוק דרישה לעבד מסאז'ים.

למחרת הופיעה בתיבת המסרים תגובה. הוא מציג את מועמדותו לתפקיד. התכתבנו קצת והסברתי לו שכתבתי בצחוק אך מכיוון שהוא נשמע מקסים אשמח להמשיך לשוחח.

אז אנחנו משוחחים ואני נהנית מהשיחות איתו. הוא חכם ומקסים, הוא גורם לי לחשוב, לתהות, לשאול את עצמי ואותו שאלות ולחפש עמוק בפנים את התשובות.

תמיד ידעתי שאני נמשכת לשני צידי הבדס"מ אך אני רוצה קודם כל להתנסות כנשלטת. זה הצורך הראשוני שלי, למסור לאחר את השליטה בי, להשתחרר, לאבד שליטה, להתמסר לאחר ולחוויה שלי, שלו, שלנו.

אבל הוא מעורר בי משהו אחר, טוויסט מפתיע. הוא מעורר בי רצון לשלוט בו, להוביל אותו. הוא מעודד אותי לכך וזה מרגיש לי מאוד טבעי ונכון אך מצד שני זה כל כך מפחיד! אני יודעת שיש בי את היכולת להוביל אך אני לא בטוחה שיש לי את הכלים. אני מרגישה שאני צריכה להתגבש עוד עם עצמי לפני שאוכל לשלוט בו. תוהה אם אני צריכה לחוות את חוויית הנשלטות כדי להבין יותר טוב מה אני עושה לו.

והוא, הוא כל כך בטוח ביכולת שלי להוביל אותו! מאיפה אתה כל כך בטוח, תגיד לי? אז אני בתהיות - ללכת על זה או לא? תוהה אם אני מוכנה ומחפשת את התשובות.

היום התנגן לי בראש השיר הזה, שמתאר בעיני את החווייה שהייתי רוצה לחוות כנשלטת.
למצוא מוביל שידע להוביל אותי באהבה ובייסורים, שיכניס אותי תחת כנפיו, שאוכל לחסות תחתן כשקשה וקר. שיהיה קשה איתי כשצריך, רחמן כשצריך, שיהיה מאהב, חבר, איש הוידוי שלי, שייתן לי תחושה של בית. שיכניס אותי תחת כנפיו...

"הכניסיני תחת כנפך
והיי לי אם ואחות
ויהי חיקך מקלט ראשי
קן תפילותי הנידחות.

ובעת רחמים בין השמשות
שחי ואגל לך סוד יסורי
אומרים יש בעולם נעורים
היכן נעורי?

הכניסיני תחת כנפך...

ועוד רז אחד לך אתוודה
נפשי נשרפה בלהבה
אומרים אהבה יש בעולם
מה זאת אהבה...

הכניסיני תחת כנפך...

הכוכבים רימו אותי
היה חלום אך גם הוא עבר
עתה אין לי כלום בעולם
אין לי דבר.

הכניסיני תחת כנפך..."

(ח.נ. ביאליק)

* נכתב בהשראת כלבלב מיוחד }{

באווירת הבחירות האחרונה הגעתי למסקנה שאין כמעט שום מפלגה שראויה לקבל את קולי. אין אף פוליטיקאי מוכר וידוע שאני מאמינה שייצג אותי בצורה נאותה ואוכל לסמוך עליו בכנסת.

למה כמעט? כמעט משום שלפני כמה שבועות ראיתי שלט בחירות של מפלגת הגמלאים.
בהתחלה זה התחיל כבדיחה - אמרתי לכולם שאני הולכת לשים בקלפי פתק של מפלגת הגמלאים. אבל מה שהתחיל כבדיחה הפך לעניין רציני מאוד וחברתי ואני התחלנו לשכנע את מכרינו וחברינו להצביע עבור הגמלאים. להצביע עבורם כי מגיע להם! אף אחד אחר לא דואג להם ואם הם לא ידאגו לעצמם כנראה שימשיכו לקצץ להם קצבאות ולפגוע בזכויותיהם.

מרוב שיחות על גמלאים התחלתי לחשוב איך יראו חיים בדס"מים בגיל הזקנה:

הדום שלי ואני נלך שלובי יד ברחוב. אני משלבת את ידי האחת בידו ובידי השניה מחזיקה תיק יד קטן. הוא ישלב את ידו האחת בידי ובידו השניה יחזיק מקל הליכה. אמנם מקל תמים למראה אך שימושי ביותר - בערב הוא ישמש לו כדי לחבוט בישבני 😄

בבקרים נשתתף במרכז היום לקשיש ע"ש דאן קאפ שישכון ביפו, בסמוך לדנג'ן. בין התעמלות בוקר לחוג ברידג' נשמע הרצאות על "סשנים בטוחים בגיל השלישי", "כיצד להפוך את הפרקינסון ליתרון - ספאנקים ביד רועדת אך בטוחה", "מדיקל בגיל השלישי - אם אתה כל הזמן הולך לרופא לפחות תנצל זאת נכון", "שעווה - לא רק לשערות האף", "המציצה והשיניים התותבות" ו"קשירות איטיות בעיניים גדולות".

את ערבינו הפנויים נבלה בחוגי ריקודים סלוניים בשוטים ובמחולות (לבוש: דרס קוד, כמובן) ובערבי פוט פטיש בדנג'ן כי כשאין שיניים המציצה הרבה יותר טובה!

אז מה אתם אומרים - bdsm בגיל השלישי לא נראה פתאום מקסים? :)

עובר עלי שבוע קשה. שבוע של תקיעות, שבוע שבו אני מרגישה אני הולכת בערפל, מגששת בו, כמו עכבר במבוך. הולכת לי בשביל וכמעט ולא רואה לאן, שולחת ידיים לצדדים, לחוש את הסביבה ובקושי מצליחה לחוש. מרגישה מנומנת, כהת חושים.
שבוע שעבר נראה היה שדברים בכמה תחומים בחיי התקדמו. השבוע - כאילו לא הייתה שום התקדמות. כל תחום שחשתי בו התקדמות קלה, חזר אחורה השבוע. אולי הכל חזר למקום שהיה אבל התחושה שלי היא שאם שבוע שעבר נעשה צעד קדימה השבוע חזרתי שני צעדים אחורה.
זו תחושה מאד מתסכלת. תחושה קשה של חזרה שמנהלת לי את החיים כי אין לי שליטה על מה שקורה ואין כלום שיכולה לעשות כדי לקדם את העניינים. פשוט צריכה סבלנות כדי להמתין שהכל יסתדר. זה כל כך קשה! אלוהים, זה מאד קשה!!! ומי יודע כמה סבלנות צריך וכמה זמן זה יקח. אפשר להתשגע בינתיים...
ואני, כל מה שאני רוצה זה קצת שקט וקצת וודאות.
שקט... זה כל מה שאני רוצה...

"שלח לי שקט טוב מוגן
שלח לי שקט מענן
שלח לי שקט ממוכן
לשמוע שקט לא מכאן
תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה..."
(יונה וולך)

למישהו יש קצת שקט בשבילי? :)

כך נאמר בפרסומת לאתר הכרויות.
ואני הקשבתי וחשבתי - פשוט וקל? למה אף אחד לא אמר לי? משהו השתנה לאחרונה ולא שמתי לב?
חשבתי לתומי שלמצוא אהבה זה דבר מורכב שלוקח זמן. שלפעמים מנסים וטועים ומנסים שוב ושוב טועים עד שמצליחים. אני ממש רוצה לדבר עם האדם שכתב את הסלוגן, שיסביר לי מה עבר עליו באותו רגע. אם מישהו מכיר אותו - תנו לי צלצול :)