מגרש משחקים

שבוע קשה עבר עלי. שיפצו אצלנו בעבודה והבוס החליט שאנחנו יכולים לעבוד כרגיל בזמן השיפוצים. מה שקרה הוא שחלק מהזמן לא הייתה לי עמדה, שגם ככה אני חולקת אותה כרגע עם החדשה, שאין לה מקום לשבת. חלק מהזמן הייתה לי עמדה אבל היה לי רעש מכל השיפוצים ולא יכולתי לשוחח בטלפון (כלי משמעותי בעבודתי) או ששוחחתי בעודי סותמת את האוזן הפנוייה ומתאמצת לנסות להבין מה רוצים ממני.
בחודש האחרון אני שומעת את שמי מיותר מדי כיוונים. החדשה צריכה את עזרתי ועוד הרבה הרבה אנשים צריכים אותי. כל היום אני שומעת רק "מיינד, מיינד, מיינד, מיינד...". רוב הזמן אני שומעת את שמי ממספר כיוונים בו זמנית וזה בכלל נפלא...
אני יודעת שקוראים לי מיינד!
יש לי בזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז אחד גדול באוזן שמשגע אותי ומקשה עלי לתפקד ולגלות סבלנות כלפי כולם וגם כלפי עצמי.
ואני? אני רק רוצה קצת שקט (קצת הרבה, בעצם) ואת הפינה הקטנה שלי. שלי בלבד.

גם לא בכלוב של זהב.
גם לא אם זה מתוך אפכתיות או מכל מטרה הכי טובה שיש.
אני רוצה חופש.
את החירות שבהתמסרות.
רק אל תבנה לי כלוב,
בכלוב נפשי תמות.

אתמול הייתי בביקור בית אצל קשיש שמטופל אצלנו ומדבר רק רוסית ואנגלית.
מכיוון שאני נייט פרוסקי דיברנו באנגלית ובשלב מסויים השיחה הלכה כך:

me: can you walk by yourself?
him: no.
me: so, how do you walk?
him: I use my cane.
<מצביע על מקל הליכה ישן עשוי מעץ>

ואני חושבת לעצמי כמה מוזר לשמוע על קיין במהלך ביקור בית
ושבטח אנחנו לא חושבים על אותו הדבר... :)

אתמול הם הגיעו - חתול בוגר וגורה.
בהתחלה הם היו לחוצים נורא אז נכנסו מתחת למיטה והיא יצאה קצת כדי לאכול,
הוא יצא קצת כדי לרחרח. בסופו של דבר הלכתי לישון כששניהם מתחת למיטה
וקיוויתי ללילה שקט.

ב-12 וחצי היא יצאה החוצה. שמחתי והזמנתי אותה לעלות על המיטה. עלתה,
נצמדה אלי והלכה לישון. יופי, הכל נפלא 😄

4 בבוקר. אני מתעוררות לקול יללותיו. בקושי מבינה מה השעה אבל מבינה שהוא
רוצה צומי. אז קראתי לו וגם הוא יצא החוצה ועלה למיטה. קיוויתי שהוא ירדם אבל
הוא לא חשב שזה רעיון טוב. ואז היא התעוררה והחליטה שכפות הרגליים שלי זה
משחק מעולה. אחרי חצי שעה של - לא, לא לנשוך את כפות הרגליים שלי וליטופים
ומילות עידוד לו הלכנו לישון.

ב-7 בבוקר שוב התעוררתי כי היא רצתה לשחק. אני לא רציתי אבל לא הייתה לי ממש
ברירה...

לפני שעתיים וחצי קמנו כולנו. שניהם היו איתי במיטה, כל יד מלטפת חתול אחר.
הבאתי קצת משחקים למיטה - הוא התעלם מהם, היא התלהבה מהם.

הם נראו כאילו ישנו מצויין הלילה. אני מתה מעייפות אבל מרוצה :)

זו התחושה שיש לי בזמן האחרון - שכל חלקי הפאזל מתחילים ליפול במקום הנכון.
הדירה נפלאה ולאט לאט אני מתארגנת לי פה.
עוד מעט יגיעו החתולים ובינתיים החתולה של השכנה מבקרת פה לפעמים.
מחר יש לי ראיון עבודה סופי במקום שאני מאוד מאוד רוצה לעבוד בו (טפו,
טפו, טפו, חמסה, חמסה, חמסה!!!)
היום גיליתי שאחת המטופלות שלי רוצה לשדך לי את הבן שלה. הוא בן 38,
פרוד + 3 ואני ממש לא רוצה, אבל נחמד לדעת שאני מוצאת חן בעיניה עד כדי כך 😄

חוצמיזה - יש קמפיין ציבורי חדש -
נשיאה לישראל. הרעיון הוא לבחור באשת ציבור, אישה כשרונית ומתאימה לתפקיד אשר תייצג אותנו בכבוד, שתהפוך את המשכן לבית בטוח שמייצג את כל מגזרי החברה ואשר תוביל תפיסה שלטונית צודקת, דמוקרטית והומאנית למען כולנו.
לי זה נראה מעניין ונכון. שווה הצצה בעיני, לפחות ואפילו חתימה על העצומה שלהן.

http://www.womanpresident.org.il/new.htm

הוא בדס"מי
הוא לא בדס"מי
הוא בדס"מי
הוא לא בדס"מי
הוא בדס"מי
הוא לא בדס"מי
הוא בדס"מי
הוא לא בדס"מי
הוא בדס"מי
הוא לא בדס"מי
הוא בדס"מי
הוא לא בדס"מי
הוא בדס"מי
הוא לא בדס"מי
הוא בדס"מי
הוא לא בדס"מי

רררררררררררררררררררררררררררר!

סופסוף נכנסתי לבית החדש!
דירת חדר חמודה עם גינה קטנה בדרום ת"א.
רבע שעה מהעבודה ו-20 דקות ממרכז ת"א.
אתמול אבא עזר לי להביא את הדברים לפה והתחלתי לסדר.
אני מסדרת כל פעם קצת, עד שנמאס לי, ועד סוף השבוע הכל יהיה מסודר,
כולל החתולים שמגיעים ביום חמישי! בסוף זה גורה והבוגר שעליו נכתב הפוסט
לא מזמן.
אני מודה לאל על אבא שלי כי הוא עזר לי המון בדירה ועוזר לי המון בכלל.
הוא פשוט נשמה טובה ואין מצב שאני צריכה עזרה והוא לא יהיה שם.
תמיד מוכן לעזור, תמיד דואג, תמיד נותן יד ואפילו יותר. הוא פשוט מקסים
ואני אוהבת אותו.
אתמול ישנתי פעם ראשונה בדירה ונרדמתי כמו בול עץ מרוב העייפות.
ביום שבת מצאתי את עצמי שוכבת על המיטה אחרי שסיימנו לצבוע וחושבת
שבטח לפעמים יהיה לי קצת מוזר לבד פה. לרגע חלפה מחשבה קצת קשה
אבל אני בטוחה שיהיה לי טוב פה. אני אוהבת את הלבד שלי, את הפרטיות שלי.
אני תמיד יכולה להזמין לפה מישהו או ללכת לאחרים או למשפחה ועוד מעט יהיו
פה שני פעלתנים כך שלא יהיה משעמם לרגע.
יהיה טוב! בעצם, כבר טוב :)

זה הצבע שנבחר לקיר. נראה לי שהוא בהחלט עדיף על מה שהיה שם קודם שזה לבן עם פס אדום ורחב באמצע לרוחב הקיר. הפס הזה נורא, פשוט מחריד וכל כך נהניתי היום כשקילפנו אותו. אבא ואחותי באו לעזור לי והתחלנו לקלף. בסוף ראינו שלוקח לנו יותר מדי זמן אז השארנו חלק מהאדום והתחלנו לצבוע. היה כל כך כייף לצבוע וזה הרגיש שאני באמת הופכת את הדירה לבית, מכניסה בה את הטאץ' שלי. בעל הדירה אמר שאני יכולה לעשות שם מה שאני רוצה ובכלל, הוא ממש בסדר ונראה אחלה בעל בית. מקווה שמחר אעביר את הדברים ואז הכל יתחיל להסתדר.

כל השבוע שאלו אותי האם אני כבר מתרגשת ממעבר הדירה. כל השבוע אמרתי שלא, שאין לי עדין זמן להתרגש. אני מפוצצת בעבודה וגם מעבירה עכשיו חפיפה למישהי חדשה שהגיעה למשרד, עסוקה בשאר הזמן בהכנות ובירורים לקראת המעבר, בכל הלוגיסטיקה של המעבר, אין לי כמעט רגע לנוח ובכלל לא היה לי זמן לחשוב על הכל בצורה ברורה ודי פעלתי על אוטומט ולא נראה לי שזה מצב שמאפשר להתרגש.

אתמול קיבלתי את המפתחות של הדירה. מיד אח"כ ערכתי הכרות עם החתולה המקסימה של השכנה ואז הלכתי לקנות חומרי ניקוי וחזרתי עם ידיים מלאות שקיות, עייפה אך מרוצה. היום התחלתי לנקות. ניקיתי את הרוב וממש נהניתי מכל רגע. אפילו שהניקיון לא קל אהבתי לנקות כי זה המקום שלי!

שמתי לב שאני צריכה לצבוע את הדירה שזה אומר שאני חייבת לצבוע מחר כדי שאוכל להעביר את הדברים ביום שבת. קצת חבל כי רציתי לנוח בשבת ולא להגיע לעבודה מותשת ביום ראשון, אחרי שכמעט לא נחתי בשבת. אז עכשיו אני מחפשת צבע רך, עדין ונעים ושלא יקטין לי את החדר כי גם ככה הדירה קטנה. רעיונות יתקבלו בברכה 😄

היום פתאום היה לי זמן לחשוב ולעכל. פתאום הייתי לבד בחדר חצי ריק והבנתי שכן, עכשיו אני מתרגשת! :)

הוא עמד שם אתמול,
הגיח פתאום משום מקום בזמן שהבטתי בגורים.
בא, נעמד לו על שולחן העץ שמולי וחיכה.
חיכה לי שאושיט יד לליטוף,
והאמת? הוא לא היה צריך לחכות הרבה 😄
תוך שניה וחצי הושטתי לו יד וליטפתי
וליטפתי
וליטפתי
וליטפתי
ולרגע אחד לא רציתי להפסיק ללטף אותו.
כשכבר הפסקתי ללטף אותו והושטתי יד לאחד
הגורים כדי שיבוא אלי, הוא מיד בא להתחכך
ביד שלי. חס וחלילה שהיד שלי לא תהיה
צמודה לפרווה שלו!
הוא זונת צומי קטנה ומקסימה! 😄
חתול בוגר בן כמה שנים,
שחור לבן ומת על ליטופים
ואני מתה עליו
ומהרגע הראשון,
מהליטוף הראשון,
ידעתי שהוא יהיה שלי!
אז שבוע הבא אני לוקחת את אחד
הגורים ואותו.
בהתחלה רציתי גור וגורה
אבל אין ספק שהוא שלי!

אני חושבת שאני מאוהבת בחתול תשומתי... 😄
איזה כייף!