לפני 18 שנים. 27 באוקטובר 2006 בשעה 16:06
איזה כייף זה להגיד למישהו:
תתחנן 😄
אפילו שאתה מסרב וטוען שאתה לא מתחנן (אתה כן ואתה יודע את זה!).
האמת? זה עושה את זה עוד יותר כייף! :)))
מגרש משחקים
לפני 18 שנים. 8 באוקטובר 2006 בשעה 16:37
ב-1 לנובמבר אני עוברת לדירה משלי!
אמנם דירת חדר קטנה אבל יהיה שם מספיק מקום לי ולחתלתול או חתלתולה ואני מאוד מאושרת 😄
זה אומר שאני חוזרת להורים לשבועיים. לרעש והלחץ הנוראיים של הבית הזה. אבל מילא, זה רק שבועיים אז זה יעבור מהר.
חוצמיזה - כשראיתי את הדירה נכנסתי אח"כ לקיוסק קטן באזור. נראה כמו קיוסק ישן ויושב שם מוכר עירקי זקן, חמוד לאללה. מאחוריו יש חפיסות של קונדומים. מאוד הצחיק אותי הפער הזה בין הזקן לקונדומים. כמו לקחת קונדום מסבא...
לפני 18 שנים. 25 בספטמבר 2006 בשעה 20:55
שוכבים מחובקים אחרי סשן הצלפות טוב.
פתאום נזכרתי איך לפני כמה ימים שכבתי במיטה ופתאום מרגישה את הידיים שלך מטיילות לאורך גופי, חודרות, מפשפשות, חוקרות. זוכרת איך התמסרתי לתחושה המופלאה הזו, לעונג הזה שאתה גורם לי, לתחושה שאני הרכוש שלך.
את לא רכוש של אף אחד!
נכון, בכל מובן אחר אני ממש לא רכוש של אף אחד אבל במובן הזה אני הרכוש שלך ורק שלך. טוב לי ככה, מגרה אותי ככה, אני שלמה עם התחושה הזו, עם ההבנה שאחרי שהרצתי בראש עשרות פעמים את המחשבה של להיות רכוש של מישהו וצצו להן המון התנגדויות פתאום זה קורה וזה הכי טבעי ונכון בעולם. זה הכי טוב בעולם. ואתה יודע משהו? זה בכלל לא מפחיד :).
לפני 18 שנים. 22 בספטמבר 2006 בשעה 11:32
והפריט הראשון - מצבטי פטמות עם פעמון!
ראיתי באינטרנט והתאהבתי ואני נורא רוצה!!!
נראה לי מדהים ומשפיל בדיוק כמו שאני אוהבת 😄
לפני 18 שנים. 20 בספטמבר 2006 בשעה 8:17
מטמורפוזה.
סרט תיעודי חדש של במאית מאוד מוכשרת בשם נטעלי בראון שעוסק בתקיפה מינית של נשים. באונס. ב-א-ו-נ-ס. אתמול הייתי בהקרנת הבכורה התל אביבית שלו והסרט מדהים, מרגש, קשה, עוצר נשימה (פיזית ממש), מציג 4 נשים שמספרות את סיפור הפגיעה שלהן ואת ההתמודדות שלהן. קשה לראות ולעכל ואתמול כשנגמר הסרט עדין הייתי בהלם ולא הבנתי איך אני אמורה לעבור עכשיו בשיא הטבעיות לקבלת הפנים שהייתה אחרי הסרט.
המשפט בכותרת לקוח מתוך מונולוג של אחת הנפגעות. זה משפט שאמרה לה מפקדת שלה בצבא. איך נראית מישהי שעברה אונס? היא אמורה להיראות מסכנה? חלשה? בוכה כל הזמן? אסור שתראה חזקה? אסור שתנסה להמשיך בחייה? יותר מדי סטיגמות יש לנו על נפגעות ופחות מידי מידע.
קיבלתי זוג כרטיסים להקרנת הבכורה. עד שמצאתי חברה שתסכים ללכת איתי נתקלתי באין סוף ורסיות של "אני לא רוצה לראות סרט על נושא כזה". די הזכיר לי את מה שקורה כאן לאחרונה עם כל נושא הדומים המסוכנים והאונס שהיה או לא היה. די הזכיר לי את התגובות של הרבה מהאנשים שפה שרק קראו על האונסים ומיד טרחו להגיב ב-
מה פתאום? בטח לא קרה! איך יכול להיות?! וכמובן המון צורות של האשמת הנפגעת ולא הפוגע, חס וחלילה, וכל זה בלי לעצור רגע ולחשוב - לא היינו שם, לא היינו עדים למה שקרה ואם אין לנו מושג האם קרה או לא קרה - לא כדאי מיד לבטל בנחרצות משהו שאין לנו שמץ של מושג עליו. מבחינתי, אולי קרה ואולי לא אבל לא אמהר לבטל מישהי שאומרת שנאנסה כי אני יודעת כמה קשה לנשים שנאנסו לדבר ולא חושבת שמישהי תדבר סתם. הרי כולם יודעים מי זאת ולא חסרים אנשים שמנסים להאשים אותה או לפגוע בה. לא מכירה אף אחת שתרצה לשים את עצמה במקום כזה ככה סתם או רק כדי לפגוע בדום תמים שלא עשה כלום. ואולי התגובות בבאות דווקא מאותו מקום של המשפט שבכותרת - כי הנפגעת שכתבה הגיבה אחרת ממה שציפינו וזה לא מסתדר לנו בראש? ומי אמר שזה צריך להסתדר לנו בראש? לכל אחד יש צורת חשיבה שונה, כל אחד מגיב אחרת ואם מישהי לא הגיבה כמוני זה לא אומר שלא קרה לה כלום.
הורס אותי שרוב התגובות פה הן תגובות של אנשים שמפחדים מהמילה אונס. שמרוב הפחד ישר חייבים לסגור עליה את הדלת במין סוג של "לא היה ולא נברא". אתמול ישבתי שם בהקרנה וחשבתי כמה בא לי לצעוק פה לכולם - אונס. אונס! א-ו-נ-ס. אונס, אונס, אונס, אונס, אונס, אונס, אונס, אונס, אונס, אונס...!
נכון, אונס הוא דבר קשה והמחשבה עליו מיד מעוררת פחד שאולי זה יכול לקרות גם לי או לאמא שלי או לאחותי או לידידה שלי או לחברה שלי או לכל אישה שנמצאת בחיים שלי, אבל לא כל דבר שקשה להתמודד איתו צריך ישר לזרוק לפח. לפעמים כדאי לנסות לעמוד מול דברים מפחידים. הרי אנחנו עושים את זה כל הזמן בסשנים שלנו, מתמודדים עם גבולות, בודקים, שוברים. אז יאללה, בואו נראה אותנו מתמודדים עם עוד גבול!
לפני 18 שנים. 12 בספטמבר 2006 בשעה 18:09
יום שבת לפני כמה שבועות.
ילדה בת 9, בת של חברה, שואלת אותי האם יש לי חבר. אני עונה לה שלא והקטנה שואלת בתגובה האם איני רוצה להתחתן ומתחילה להטיף לי ש"את צריכה כבר להתחתן ולהיות נשואה. דודה שלי יותר צעירה ממך והיא עוד מעט מתחתנת". שאלתי אותה למה אני צריכה להיות נשואה ומה זה אומר שמישהי יותר צעירה ממני מתחתנת אוטוטו ואני לא ומה זה בעצם משנה האם אני מתחתנת אם בכלל ואם כן - מתי? אז הקטנה ענתה וברור שאת כל מה שאמרה שמעה מאנשים בוגרים בסביבתה ופשוט דיקלמה יפה ואני בעיקר הייתי בהלם שילדה בגילה מטיפה לי על חתונה ודי דגדג לי לומר לה - "תרגעי! מה את מטיפה לי? את בת 9!!!".
יום ראשון.
לקוחה מתקשרת למשרד לצורך קליטת עובדת חדשה דרכינו ומכיוון שאנחנו מכירות קצת מספרת לי שעובדת אחרת, שהייתה בהריון בחודש רביעי, נפלה בבית והפילה את התינוק וכמה זה היה נורא ואיך היא עדין מרגישה רע. שוחחנו קצת על רגשותיה ואז התחילה לספר שביתה בת 30 וכשהיא אומרת לבת ש"נו, מה קורה? מתי כבר תכנסי להריון" הבת אומרת שיש לה זמן והיא משוכנעת שביתה טועה בגדול. בעוד אני מנסה לסיים את השיחה היא שואלת אותי בת כמה אני. אני שאני בת 28 ואז היא שואלת: "נו, ואת לא חושבת על ילדים?". בעודי ובהלם ותוך כדי תהיה איך אישה שמכירה אותי ממספר שיחות עסקיות בלבד מעזה להתערב בעניין אינטימי כל כך עניתי שאני חושבת אבל אני חושבת שעכשיו זה לא הזמן הנכון ובהחלט יש לי זמן.
אותו יום ראשון.
ביקור בית אצל קשישה שמטופלת על ידי המשרד. הקשישה אני ונכדתה יושבת ומשוחחות. הפגישה מסתיימת ואני עומדת לצאת ואז פונה אלי הנכדה ושואלת - "יש לך ילדים?". אני עונה שלא והיא שואלת בת כמה אני. אני עונה ושומעת את תגובתה - "מה? את קטנה ממני בשנה?! לי יש כבר 5 ילדים!" נו, אז?
מספר פעמים בשבוע.
רוב העובדות המועסקות בחברה הן נשים ממוצא מזרחי, בעלות השכלה תיכונית, נשואות מגיל צעיר יחסית או גרושות ואמהות למספר ילדים. מדי פעם אני יושבת עם העובדת התורנית ובמהלך שיחה על הא, דא וענייני עבודה היא שואלת - "יש לך ילדים?". בהתחלה הופתעתי מעצם השאלה. לא הבנתי מדוע הן לא שואלות האם אני נשואה בכלל. מסתבר שאני עונדת טבעת שכולן משוכנעות שהיא טבעת נישואין וכשאני קניתי אותה בכלל לא חשבתי שהיא נראית כמו טבעת נישואין...
אז אני תמיד מסבירה שאני בכלל לא נשואה ואז מתחילה "שיחת הברכות והאיחולים" שאמצא מישהו בקרוב ואתחתן ואביא ילדים. אחת העובדות בכלל הגדילה - יום אחד נסעה להר מירון והודיעה לי שתתפלל שאמצא חתן. לא בן זוג, חס וחלילה, חתן.
אפשר לקרוא את הכל ולומר "מה אתה רוצה? הם אוהבים אותך ודואגים לך". ואפשר לקרוא ולבדוק האם זה לא מוזר שרק נשים דואגות לי? שחתונה, נישואין וילדים נחשבים ביטחון והצלחה בחיים? שאולי המסר שמועבר פה הוא בעצם מסר חברתי עמוק מאוד שאומר - תהיי נורמטיבית, תהיי כמו כולם, אל תסטי מדרך הישר ואם אפשר תלדי כמה ילדים שיהיו חיילים טובים בצה"ל כי חייבים להתרבות ולהגן על המדינה.
אפשר לקרוא ולשאול למה אף אחד ובעיקר אף אחת לא עוצרת לשאול אותי האם אני רוצה להתחתן, האם אני רוצה להביא ילדים, ואם כן - מתי, ולמה זה לא דחוף לי. אולי, חס וחלילה, התשובות שלי עלולות להשמע הגיוניות! אני מאוד לא מעריכה את הצורך לעשות את הכל "לפי הדרך הנכונה" ולא לפי הדרך הנכונה לי. מין סוג של "נעשה ונשמע" שלא מקובל עלי כי אני אישה שחושבת, מטילה ספק וחייה את חיי לפי ראות עיני, גם אם לחברה קשה לאכול אותי. רק יש לי בקשה אחת - תנו לחיות בשקט, תודה.
לפני 18 שנים. 10 בספטמבר 2006 בשעה 18:19
חתול רחוב לבן ומקסים מחפש בית. אם מישהו מעוניין אנא פנו אלי כמה שיותר מהר.
תודה :)
לפני 18 שנים. 10 בספטמבר 2006 בשעה 17:43
תגידו, לא אמור להיות סתיו עכשיו או שרק נדמה לי?
מה זה החום הזה?
והלחות הזו - עוד יותר גרוע...
אני דורשת סתיו עכשיו ומיד!
😒
לפני 18 שנים. 1 בספטמבר 2006 בשעה 15:32
שתיתי היום אייס ארומה.
קניתי גלידה והיא מחכה לי במקפיא.
נשאר רק דבר אחד :)
לפני 18 שנים. 30 באוגוסט 2006 בשעה 14:22
אייס ארומה.
וגלידה.
ואותו.
ואין לי כוח לזוז ואם אני ארד למטה לא בטוח שאצליח לעלות כמו שצריך את כל המדרגות שמובילות עד הדירה הזו...
אני רוצה מנוחה ולהרגיש טוב יותר.