|
|
|
מסיבת הפיות בספייס הייתה אחלה!!!
התפאורה הייתה כל כך מושקעת ויפה, ומוזיקה טובה (רוב הזמן לפחות, לא התחברתי לדאנס\אלקטרו כרגיל אבל היו המון שירים טובים מעבר לזה)
מדהים שגם אחרי ארבע שנים של מסיבות אני מתרגשת כל שבוע מחדש, כאילו זו פעם ראשונה 😄
ממש היה לי כיף....
באמת נו, מאוד לא קל לי להיות רווקה..
ועכשיו שהגרמני שלי שם קנה לו מחשב ומדבר איתי כמעט כל יום, מי בכלל יכול להצליח להתעלם?
נכון, אני יוצאת עם אחר... ומתחבקת ומתנשקת איתו..
לעשות סקס זה מוגזם, רוצה רק אותו לא יכולה אחר.
זה נוראי... לפחות היה נשאר בארץ, אבל למה חו"ל למה?! אני עדיין אוהבת ואני עדיין מאוד מתגעגעת... משתגעת. רוצה שיהיה במרחק סביר, איפהשהוא בארץ... הייתי נוסעת עד אילת. אבל לא, היה חייב חו"ל בלאט. אדיוט.
מזל שאני עובדת מלא, לפחות טיפה זה עוזר. לא שאני לא חושבת עליו בעבודה, אני כן, אבל זה בכל זאת עוזר.
יהיה טוב נכון? אז יאללה אני מוכנה לטוב. אז או שהוא יחזור או שיבוא מישהו יותר טוב ממנו שיסחף אותי ככה שאני אשכח ממנו וזהו. מוכנה.
היום זה היום הראשון שלי לבד.
שאני ישנה לבד, ומתחילה לגור לבד בעוד יומיים בערך.. (טוב עם שותף אבל הוא זר)
ובודדה כזה..
אבל לא מבזבזת את הזמן חחחח כבר הספקתי לקבוע דייט 😄
אין מה לעשות כמה שכואב חייבים להמשיך הלאה.
זה לא אשמתי שהאדיוט העדיף לטוס לעבוד בחו"ל מאשר להשאר איתי. בעיה שלו.
הבעיה שאני מתגעגעת אליו... אבל זה עובר.
אני מתגעגעת בעיקר לחלקים מסויימים ממנו חחחח אבל גם זה תכף יעבור!!
בקיצור - באמת שנראה לי שדברים קורים לטובה, גם אם זה כואב לפעמים..
שיהיה בהצלחה לי :)
ושוב אני נופל וקם, נופל וקם.........................................
נופל וקם. ועדיין כאן.
זה מה יש, צריך לחיות וצריך להתמודד.
אז נופלים וקמים, ושוב ושוב ושוב.
לפחות יש קצת אקשן מכל הנפילות והעליות האלה.
בלי לשים לב אני כבר תקופת מה בזמן האחרון לגמרי עושה חשבון נפש עמוק עם עצמי...
אני חושבת שלא סתם החגים האלה נפלו על תחילת הסתיו... סתיו תמיד נותן תחושה אפרורית וגורם למחשבות וחשבונות עצמיים.
הרי איך אפשר שלא? כל הקיץ היה חם, מהביל... חם מכדי לחשוב אפילו.
היה מקום רק להנאה... ללכת להתקרר בים ולתפוס קצת צבע, לצאת להתחכך באנשים ותגידו מה שתגידו כל החום והלחות זה נותן סוג של תחושה סקסית.
ופתאום בום, גשם.
משום מקום, זה נגמר.
וישר עולות המחשבות.... מזג האוויר מתקרר ואיתו המזג האישי.
מה עשיתי לא בסדר.. השנה, והרבה אחורה לפניה..
כל הטעויות פתאום צפות וזורות מלח על הפצעים שלמרות השנים עוד טרם הגלידו.
ומה עכשיו לא בסדר.. איפה עכשיו אני טועה?
מה קורה עכשיו שאולי אצטער עליו בעתיד?
איך אפשר למנוע את זה?
מה האפשרויות?
מה העדיפויות?
מה הרצונות?
ומרוב כל המחשבות אני רק נשארת יותר ויותר מבולבלת.
קשה לשחרר את העבר, הוא תמיד רודף אותי... בכל אשר אפנה, יש משהו שמזכיר לי..
ואיפה השנים שהיה לי אבא
ואיפה השנים שהייתי ילדה טובה, למדתי, הקשבתי לאמא
ואיפה אני הלכתי שם לאיבוד בין לבין
ומה אני רוצה מעצמי עכשיו והלאה?
בחיי שלפעמים אני ממש מופתעת מכמות המחשבות שמוח אחד יכול לקלוט בשניה אחת!!
ולמה כל כך קשה לי עם עצמי
למה אני כל כך שונאת להיות לבד?
הרי אם אני לא אוהב את עצמי, לא אוכל גם לעולם להבין ולקבל אהבה של אחרים אלי...
אבל איך אני יכולה לאהוב את עצמי אחרי כל הטעויות, כל האכזבות, כל השטויות, כל הזמן שבזבזתי לעצמי..הויתורים העצמיים, הרחמים העצמיים..
אוף, קשה, קשה...
מתעוררת בבוקר ומפה לשם בוכה
מסתכלת במראה את עצמי לא מזהה
בודדה ומתוסכלת
לאן ברחה ההנאה
החיוך מזמן לא גר פה
וגם השותפה שלו עזבה
שותה קפה עם סיגריה
שוב נוזלת פה דמעה
הולכת ברחוב ועל הצל שלי בוהה
בודדה ומסוגרת
איפה התקווה
החיוך גם הוא ברח לי
ואיתו גם השמחה
להרדם לבד
במקום שיר ערש אני בוכה
מתעוררת לבד
ובתוכי אני בוכה
הם כולם ברחו ממני
החיוך, השמחה
אפילו התקווה הלכה יד ביד עם האהבה
אז אני בוכה עוד קצת
דמעה אחר דמעה
לאט לאט אני מתייבשת
אבל מבפנים תמיד בוכה
אז על הבוקר בכי
ובלילה קצת דמעות
ובצהריים עוד קצת בכי
וכל היום באדישות
ובערב עוד קצת בכי
כבר לא שומרת על שפיות
מה שעושה לי הבדידות
אני לא מבינה איך יכול להיות שהיא מתחרזת עם ידידות?
הפכים כל כך גמורים
בעצם לא, הכל אותו חרא.
מדברת עם עצמי
לפעמים גם צועקת
שרה לי שירים
כשלחיבוק אני משתוקקת
אצלי החיוך הוא כבר לא דייר קבוע
והשמחה לא מבקרת גם פעם בשבוע
ותקווה ואהבה, הן כנראה נורו באותו פיגוע
לטחון 11-12 שעות בעבודה כל יום כי יש 2 בנות חולות אז אין מספיק עובדות, אבל יש המווווון עבודה- זה לא קל, אבל אני מאוד אוהבת את העבודה שלי אז אני יחסית נהנית שם, וחוצמזה במשכורת אני בטוח אהנה 😉
לישון לבד ולהתגעגע, כי קושקוש במילואים לשבועיים שלושה בערך... ושנינו משתגעים מגעגוע 😒
הוא נורא חסר לי, והוא נסע רק אתמול בבוקר.
פשוט איתו אני ישנה הרבה יותר טוב, כי לפעמים כשיש לי איזה חלום מעצבן או מטריד אני פוקחת שניה עיניים רואה אותו ישן לידי או מרגישה אותו מחבק אותי ומיד נרגעת. ועכשיו הוא לא פה ואני ישנה לבד... ומוזר, בדירה שלנו, במיטה שלנו, והוא לא פה!
זה לא קל. ובטוח לא נעים. אוף שיחזור כבר :((
אבל פסדר... יהיה פסדר... יש דברים שחייבים להתמודד איתם כי אין ברירה. הצבא המזדין לא ביטל או דחה לו את המילואים למרות כל המאמצים. וזה ממש לא כיף!!
והיום אנחנו חוגגים 5 חודשים יחד. מזל טוב לנו. אבל אני לבד.
והיום כולם בישראל חוגגים את ערב טו באב, יום האהבה, ואני לבד!!
ולא, זה לא קל, ובטח שלא כיף :(
מחר בבוקר נוסעים לאילתתתת!!!! איזה כיף יאווו יאו יאו יאוווו שמן יאו 4 חחחחחחח (מהפרסומת נווו)
איזה כיף לי ואיזה כיף לי נה נה בננה בתחת של אילנההה :))
לא הייתי שם שנה וחצי בערך ואוח כמה רציתי כבר לנסועעע!!! אני כבר כמה חודשים חולמת על הנסיעה לאילת וזה הגיע!!!
אני וקושקוש נוסעים עם הבוס שלו ועם חברה של הבוס שלו... צריך קצת להתנהג באיפוק מדי פעם אבל בכללי זה סבבה, אנשים ממש נחמדים.. ובדוגרי הוא יותר כמו שותף שלו ולא ממש כמו הבוס שלו אז זה פנאן.
בכלל, החיים שלי כאלה מדהימים בזמן האחרון (מאז שעברתי לגור עם אהובי) שזה הזוי, אני כל הזמן מאושרת :))
אני גם זוכה לראות את אהוב לבי כל ערב ולישון בחיבוק איתו כל לילה ולהתעורר איתו בבוקר, והוא כזה מדהים!
התחלתי לעבוד ביום ראשון במרכז הזמנות של ספא ואתמול הוא עשה לי הפתעה ושלח לי זר ורדים עעננננקקקייייייי עם שוקולדים וברכה שיהיה בהצלחה בעבודה החדשה! וכל הבנות שם קינאו בי ואמרו "למה חבר שלי לא שולח לי" ו"גמני רוצה" וכאלה...
הייתי לגמרי בהלם, לא ציפיתי לזה בכלל בכלל! אפילו ביומולדת מעולם לא עשו לי הפתעות מדהימות כאלה, אז סתם בלי קשר לשומדבר.. חחח במילים של אמאשלי - זה ג'נטלמן אמיתי, חינוך אירופאי כמו שצריך 😄
אח מושלם שלי אני כל כך מאוהבת שאין לי מילים לתאר בכלל.
שבוע הבא אנחנו מוצאים דירה ושבוע אחריו אנחנו כבר עוברים אליה, להיות אנחנו בעצמאות שלנו בכיף שלנו...איזה כיף :)))))))
וגם כל יום אני עושה ספורט ואני מה זה מרוצה מעצמי שאני לא מוותרת ולא כלום.. אני עושה בד"כ הליכה חצי שעה וריצה איזה עשר דקות או כמה שאני מצליחה להחזיק את עצמי בלי להחנק למוות (הסיגריות נו ) ויש כאלה גני שעשועים עם מכשירי ספורט כזה אז אני עושה לידיים ולחזה סטים של 30 כל אחד, ובד"כ גם כפיפות בטן בבית אחרי זה- בערך 90 או 100 אלא אם אין לי כוח ממש ואז אני מקצצת ל60 ככה. ואתמוללללל למרות שישנו רק 4 שעות ועבדתי אחרי זה 7 שעות ועוד אחר כך עמדתי שעה גיהצתי בגדים, יצאתי להליכה ועשיתי את המסלול השלם שזה נראה לי איזה 6 ק"מ לפי השלטים שם, כי עברתי בדרך כמה פעמים שלט שאמר שהגעתי ל2 ק"מ חחח
אבל רק הלכתי אותו, לא התחשק לי לרוץ כי כאב לי קצת הראש מהעייפות, ועשיתי מתקנים ועשיתי גם סט מלא של כפיפות בטן שזה 140 (לא הכל כפיפות, אני עושה גם סטים של הרמות רגליים שעובדים על שרירי הבטן התחתונה בעיקר)
אני כל כך מרוצה מעצמי וגאה בעצמי וכל כך כיף לי וטוב לי ואני כל כך מאושרת!
גם העבודה החדשה ממש כייפית ונעים לי להיות שם והבנות כאלה חמודות וחברותיות והעבודה לא קשה מדי ודי מעניינת.
קיצר- טוב לי אחושרמוטה :))))
כל כך כיף שהכל מסתדר לי פיקס... זה מדהים. הכל תודות לאהובי הקושקושון שעושה אותי מאושרת מיום ליום יותר ויותר ובזכותו כולי מלאה באהבה ושמחה.
מחר אילת נווווווווווווו :)) פצ-צה!!!
היום אנחנו חוגגים 3 חודשים יחד..
אבל מר אדון גם התעכב חצי שעה בעבודה, וגם הלך לקנות לי\לעשות לי איזה הפתעה.
עד שהוא יחזור זה עוד איזה שעה..
וכאילו, מה, סבבה מתנות וזה.. אבל דווקא ביום כזה הכי אמורים להיות ביחד, לא?
עזבו אותי מתנות וחרטות, זה לא מה שעושה אותי מאושרת... הכי כיף זה להיות ביחד, לעשות משהו ביחד, לחגוג את הביחד בביחד, ולא דווקא היום כל היום לא להתראות.
אוף מעצבן. 😒
החלטתי, במקום לשבת ולחכות בבית, אני הולכת לטייל בחוץ, לעשות איזה הליכה או משהו. שהוא יחכה לי בלאט.
יום שני למגוריי עם מאמי, והולך מצוין.. אתמול התקשרתי לכמה מקומות עבודה, ואז הלכתי לים עם חברה.. אותו דבר גם היום, רק שהיום התקשרתי לממש המון מקומות, לכל משרדי כוח אדם והשמה שמצאתי באזור וכו'.. העניין הוא שכולם מציעים אותו דבר. חרא עליהם.
וכולם רק שירות לקוחות.. ואני בכלל מעדיפה פקידות או קלדנות.
קיצר, יהיה פסדר 😄 מחר ראיון עבודה בגלידריה, וביום חמישי הבא מרכז הערכה לפלאפון..
אני מעדיפה משהו יותר פשוט מחברה כזאת גדולה, שיהיה בלי התחייבות ובלי בלאגנים אבל זה אחלה תנאים אז ננסה בכל זאת, אם לא ילך מחר בגלידה 😄
וזה ממש כיף ככה לראות כל יום את אהובי ולהתעורר איתו בבוקר, אני מאושרת :))
