Baby,It's a wild world

מה אם לא הייתי אני?
מה אם הוא לא היה הוא?
מה אם את לא היית את?!
מה אם לעולם לא היינו נפגשים?
ומה אם כולנו היינו רעבים?
ומה אם לסבתא היו גלגלים? היא הייתה אוטובוס? P:

יש לי מצב רוח טוב דווקא. לשם שינוי... מקווה שהוא ישאר ליותר מ5 דקות.
הייתי בסופר פארם עם חברה שלי, זאת שמתגייסת, הבאתי לה את המתנה שהכנתי לה... אלבום תמונות חמוד עם תמונות שלה ושלנו ביחד עם סיפור מצחיק כזה ביניהן.. ושוקולד- להתחלה מתוקה בצבא 😄 היא ממש התלהבה ממנו ומאוד אהבה אותו, זה עשה לי ממש טוב בלב שהיא אהבה את זה. אני אוהבת לגרום לאנשים להיות שמחים בזכותי. זה כיף, זו הרגשה ממש ממש ממש טובה!! (בטח תגידו, איזה סאבית.. אבל זה לא קשור)
אז קניתי בסופר פארם קרם פנים בריח דבק.. (תזכורת לעצמי: לבדוק את הקרמים לפני הקניה, בשביל זה יש טסטרים! ) אבל הוא קרם שאמור להיות ממש טוב, כי זאת חברה נחשבת מאוד. בקיצור ננסה ונראה..
קניתי גם ספריי שיזוף! חח זה מה זה מגניב, אני מחכה כבר לנסות אותו אחרי המקלחת.. הוא אמור להיות מאלה שלא נמרחים ומלכלכים את הבגדים וזה..
(כי יש לי כבר תחתון רשת לבן שנהיה חום אחרי שלבשתי אותו אחרי מריחת שיזוף מלאכותי..)
והיא קנתה מלא דברים לצבא.. היא אמרה לי שאני הולכת לסבול בטירונות כל כךךך.. (כאילו לא ידעתי) כי אם היא מפונקת, אז אני מפונקת פי מאה אלף יותר.
כן, זה בעיה. ידעתם שצריך להשתמש שם בסבון רגיל ולא נוזלי?! העור שלי ימות.. 😡
אוף.. לא רוצה טירונות 😒 קקה.

עוד לא החלטתי איך אני נוסעת לאילת. הדברים שלי כבר ארוזים.. אבל לא כל כך בא לי לנסוע..
כאילו, אני יודעת שכשאני אהיה שם אני אהנה מאוד. אבל פשוט.. אני מתעצלת להסחב באוטובוס וזה. והטיסות כבר לא כל כך במבצע.. יש מבצע רק במוצ"ש וגם זה אוליייי
בלאט. זו לא רק מדינת משטרה או צבא או משטר דפוק. זו בעיקר מדינה שצריך בה הרבההההההההההה כסף. אח"כ מתפלאים למה כל כך הרבה מתדרדרים לזנות..

ערב נעים :)

לא כיף להתעורר לתוך עולם מלא בריק...


אפילו אמא שלי כבר הציעה לי לקחת כדורי הרגעה. אבל לא רוצה, לשם שינוי, פעם בחיים, אני רוצה להרגיש. לטוב ולרע.


יום נעים... אני מתחילה לארוז לאילת - מחר הנסיעה. (אני שוקלת דווקא לקחת טיסה כי אין לי סבלנות לאוטובוס עכשיו, ויש מבצעים.)

השעה 04:35 לפנות בוקר.
למה אני לא ישנה? זה גם מה שאני שואלת!!!
אני לא מצליחה להרדם. אני עייפה, אבל השינה ממני והלאה. אני מוטרדת מדי, ואפילו לא יודעת במה..
אני רק יודעת שאני מתגעגעת נואשות לנשמושי שלי 😒
פיתחתי היום תמונות שלנו, אז אחת מהן שמתי במסגרת על אדן(או עדן?) החלון, ושתיים תקעתי ככה במראה שלי.. מול המיטה..
זה לא עוזר!! הוא לא פה.. זה כל כך לא כיף.
החודש הזה שגרנו ביחד כל כך נקשרתי אליו.. היה לי כלכך כיף להיות קרובה אליו ככה. לדעת שהוא תמיד שם כשאני רוצה לחבק אותו.
עכשיו הוא לא פה. עכשיו הוא רחוק. אני מרגישה חצויה.
זה נשמע אדיוטי וקיטשי ולא יודעת מה עוד.. אבל באמת, זה כואב, זה מוזר, חסר בי חלק.
נסעתי והשארתי אצלו את הלב שלי, וחצי מהנשמה.

מה, תחשבו על זה.. הבנאדם היה כל החיים שלי במשך חודש. כל החיים שלי סבבו סביבו.
הוא היה תחליף לחברות שלי, הוא היה המאהב שלי (ועוד מקודם כשהייתי חרמנית לא מצאתי תדולפין שלי אז בכלל התייאשתי) הוא היה הכל..
הוא עדיין. אבל מרחוק. וזה קשה.
יותר מעיק גם לדעת שהוא לא מרגיש ככה. הוא זה שרצה את הספייס.. הוא זה שרצה להיות רחוק ממני. לא יודעת, בא לי פשוט לבכות.

ושוב - זה למה אני מעדיפה אף פעם לא להתאהב. זה למה אני תמיד סוגרת נועלת ובונה חומות מסביב לרגשות שלי. כי זה לא עובד. זה אף פעם לא לטובה. זה תמיד כואב בסוף.. וגם באמצע, וגם בהתחלה.
אני כמובן לא מצטערת על האהבה הענקית בינינו ועל כל הדברים שעברנו יחד.. אבל עכשיו כשהוא רחוק אז חלק ממני חסר, אני לא שלמה, וזה לא כיף. זה לא נעים לי!!

אני שונאת את עצמי. שונאת שאני ככה. שונאת לתת את עצמי ככה.
כועסת על עצמי ששוב הגזמתי. ששוב אני זאת שרוצה יותר ואוהבת יותר ומתגעגעת יותר..

בחיי, ברגעים כאלה אני ממש מחכה כבר לגיוס. רק לחשוב שיהיה לי נשק צמוד כל הזמן.. בכל רגע כזה פשוט לסיים את הכל וזהו. בלי כאבים מיותרים. בום לראש וגמרנו. מעולה.
צבא זה בכל זאת דבר טוב..

ועכשיו שיר. כי נראה לי שבלי זה אני לא אצליח להרדם בחיים סעמק..

***
עוד לילה לבן של חושך
לא רואה כבר את האור
בעיניי יש רק אובך
בתוכי הכל כבה, ניהיה שחור

ושוב עוד לילה ללא שינה
מנסה להבין מה שוב קרה
מנסה לשחרר תמחשבה
מטפסת על קירות, נושרת לרצפה

כי הלילה, זה עוד לילה של לבד
והלילה אני לא בנאדם אחד
כי השארתי את לבי שם רחוק
השארתי איתו בטעות גם ת'צחוק
אז הלילה... זה עוד לילה של לבד

עוצמת עיניים, התמונות נמרחות
כאן בחושך הן מתחילות לחיות
בראש זכרונות של כאב וצרחות
לא בא לי להיות, פשוט לא בא לי להיות

כי הלילה, זה עוד לילה של לבד
חצי נשמה זועקת לעוד חצי אחד
כי השארתי אותך שם רחוק
השארתי אצלך גם את הצחוק

אז בלילה לבן, אין אצלי כוכבים
רואה רק שחור
ואנשים שעוזבים...

כי הלילה...זה עוד לילה של לבד.
(השיר בא עם מנגינה. בחיי, אני צריכה כבר להוציא דיסק P: )

***
ד"א, השעה כבר 5:00 לפנות בוקר. מקווה שעכשיו אצליח להרדם כבר..
וויש מי לאק, אור סאמטינג :)

מכירים את זה.. או יותר נכון- מכירות את זה שהחבר פשוט מפסיק להקשיב?
שאת מספרת לו משהו ואז כשאת מדברת איתו על זה הוא לא מבין על מה את מדברת כי הוא לא זוכר שסיפרת לו את זה?!

אז אני שונאת את זה.

אם יש משהו שאני שונאת, אז זה בהחלט כשבנאדם חשוב לי- לא מקשיב לי.
הוא שומע, הוא מגיב, אבל הוא לא מקשיב.
זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה. וזה מעצבן.

אתה מרגיז אותי, אתה מעצבן אותי, אני שונאת אותך!!

ואח"כ הוא עוד יגיד לי שאני עצבנית. נו, מעניין למה... אולי כי הוא מעצבן אותי בכוונה, בצחוק או לא בצחוק- זה מציק. ואולי כי הוא יודע להרוס לי מצב רוח כל כך טוב.. עד שיש לי מצב רוח טוב..
עשיתי לחברה שלי את האלבום למתנת גיוס, ויצא כזה חמוד וכזה יפה... והוא הקשיב בחוסר אכפתיות.. והציק, ועצבן.. ו-וואלה, אני שונאת את זה.

זה באמת לא בסדר. לפעמים דווקא הדברים האלה הם שהורסים לי את הכל.
כל הרצון לעשות בשבילו דברים.. כל רצון לכל דבר.
סעמק טוב!??!

שימו לב, ציטוט היישר מפי הבנאדם המתוק, שוכן הכלוב, דארק ארטיסט:

"בעיניי את כמו וודקה משובחת, אפשר להתמכר ונהיים פסיכיים אח"כ "

:))) איזה חמוד!

חוץ מזה, היום היה לי יום סבבה.. יחסית.
בבוקר התעוררתי ב11 במקום ב9, כי כיביתי תשעון המעורר מתוך שינה בלי להתעורר בכלל!! אח"כ חזרתי לישון כי הייתי מתה.. והתעוררתי בסביבות 2 ככה.. נסעתי לחדרה עם חברה טובה שלי.. הסתובבנו בקניון, פיתחנו תמונות בשביל מתנת הגיוס שלי לחברה שלי.. אכלנו אוכל יאמי יאמי (וגם בריא!) והתפוצצתי אחושרמוטעעעע P:
אחרי זה נסענו לבקר בסניף מקדונלדס שהיא עבדה בו לפני כמה זמן.. (ושם לא אכלנו כבר חח)
אמ ומה עוד... אהההה התאבזרתי בעוד 6 תחתונים יפים :)) 3 מתחרה בכתום (שוב), תכלת, וורוד, 2 תחתוני רשת של קדס ותחתון אחד מגניב שנקשר בצדדים ובא יחד עם כזה כיסוי עיניים לשינה. (אצלי זה יכול לשמש למשהו קצת שונה משינה 😉 )

וחזרתי לפני זמן קצר.. יש לי כל כך הרבה בלאגן בחדר פויה.. המזוודה והתיקים והשקיות והכל בלאגן ואין לי כוח לסדר.. אבל תכף אני אכין לחברה שלי מתנה לגיוס ואז אני אסדר.. או מחר.. אין לי זמן אוף חח
אפילו אין לי זמן ליום כיף בת"א מחר 😒
אבל מבטיחה אחרי אילת!! 😄

וזהו. נראה לי..
כן.. יש מצב שזהו חח לא יודעת
טוב די לזיין בשכל.
תודה שאתם קוראים בבלוג שלי, זה נחמד מצידכם. אשמח אם גם תגיבו (אהמ אהמ..)

לילה נעים }{

*****

I thought I was a fool for no-one
Ooh baby, I'm a fool for you
You're the queen of the superficial
How long before you tell the truth?

Ooh, you set my soul alight
Ooh, you set my soul alight

(Supermassive black hole - muse)

שמתי שעון מעורר ל9. שוב כיביתי אותו בלי לשים לב מתוך שינה והתעוררתי רק בעשרים ל11... כולי בעייפות עדיין, לא מצליחה להתאושש, להתעורר..
חם מדי. לח מדי. בע מדי!!

והאף שלי... מה קורה לו?! יש לי אלרגיה לבית הזה... כל האף שלי אלרגי אני מתעטשת כמו איזה יתושה מיוחמת!!

חצילו.. מיייאו 😒
אין לי כוח לעשות כלום.. ואני חייבת.. אבל אין לי כוח. אבל אני חייבת..

אני צריכה לעשות לחברה שלי (זאת מאתמול..) מתנה לכבוד הגיוס. אני רוצה לעשות לה אלבום תמונות שלנו.. אז אני צריכה ללכת לפתח תמונות וזה..
ואני צריכה גם לפרק את כל המזוודה והתיקים והשקיות שהבאתי חזרה מרחובות.. לפרק, לעשות כביסה.. ואז לארוז תיקים לאילת.
אוף.. אין לי כוחחחחחחח בלאט פיזדץ זייבלי

מה שמעניין, תמיד אני זו שקונה מתנות שוות ליומולדת, תמיד אני זו שעושה מתנות מגניבות לחברות שלי... אפילו בלי סיבה.
אני ביומולדת אפילו בד"כ לא מקבלת מתנות, אז לגיוס, ספק מאוד רב אם מישהי תטרח להגיד בכלל משהו, שלא לדבר על מתנות..
אבל יאללה.. זה מהלב.

חזרתי עכשיו ממסיבת גיוס של אחת החברות הכי טובות שלי.. (חברה הכי טובה, זה רק כינוי.. זה לא באמת, כבר מזמן לא.) היו שם כל החברים מהבי"ס פה בפרדס חנה, אנשים שהעברתי איתם כמה שנים בחטיבת ביניים וחלק מהתיכון..
הרגשתי כל כך לא קשורה. מזל שחברה הכי טובה שלי לשעבר הייתה שם..
אני מתחילה לקלוט כמה שאני חסרת שורשים. חסרת חיבור למקום אחד.
אני כמו איזה בדואית... כל הזמן בנדידות. אין לי את המקום שלי, אין לי בית, אין לי חברים, אין לי כלום חוץ ממני. ואפילו זה לא בטוח..

בקיצור- היציבות, הבטחון הביתי, החברים שתמיד היו ויהיו שם - כל זה רחוק ממני שנות אור.
לעומת זאת, אולי זה יתרון.. אני הרי לא באמת צריכה את כל זה אם ויתרתי על זה כל כך הרבה פעמים.. זה גם נוח. אני הרי אוהבת את כל השינויים והתזוזות בחיים והכל.. אז אולי זה טוב.
אני פשוט חושבת שיום אחד אני אשאר לבד.
לא באמת לבד.. פשוט כשאין אנשים שנמצאים איתך לאורך הזמן זה יוצר קשרים קצת שטחיים. כי הרי אני אף פעם לא אצליח לספר למישהו את כל החוויות שלי. גם אם אספר זה יהיה סתם יבש, לא כמו להיות שם.
לא יודעת. אולי כל זה בכלל סתמי. חברים, הרי לא באמת יש דבר כזה.
אני יודעת שיש לי חברה אחת אמיתית שתמיד מוכנה לעמוד לצידי ולעזור לי, וזו החברה הכי טובה שלי מאילת.. ואפילו היא, יש לה את האינטרסים שלה..
ואולי, אולי הכל נובע מהפנימיות שלי. אני בעצמי לא כזאת חברה טובה לפעמים...

כנראה שככה זה פשוט.. ככה בנוי העולם. אדם לאדם זאב.. וכבשה לכבשה עושה רע.

עוד שיעור לחיים. שנלמד שוב ושוב..
אז כנראה שזה שיעור חשוב 😄

לילה טוב...

******
כשאת כאן אני שלך
כשאת איתי לבי איתך
ומרחוק
זה פשוט כמו חוק
אני שוכחת איך איתך לצחוק
איך איתך לבכות
איך ללכת מכות
איך אותך לאהוב ללא גבולות

כי כשאת כאן אני זוכרת
ומרחוק,
זה פשוט כמו חוק
לשכוח אותך אני בוחרת
בלילות נוחרת
וחולמת על אחרת.

כשאת רחוקה זה שוב לא בא
את ממש כמוני משתנה
מקצה לקצה
אם נרצה או לא נרצה
כשאוהבים מרחוק
זה הופך להיות חוק
שוכחים לצחוק

ואני אותך אוהבת, לנצח וללא גבולות
אבל רק כשאת כאן.

אממ.. היום עבר עלי הרבה. עלינו.
בכי, מכות, בלאגן, סקס מדהים, הרבה אהבה.

היום ישנתי לבד בדירה שלנו, הוא ישן אצל ההורים. בבוקר הוא בא ואחרי זמן לא ארוך של דיבורי סרק הוא שאל אותי.. "את חושבת שהכל בסדר אצלנו?"
כי הוא לא חושב ככה. מאז שאנחנו גרים יחד הוא כבר לא מאושר כמו פעם...בזמן האחרון לא טוב לו כבר איתי. הוא מעדיף שלא נגור יחד יותר.
הוא אוהב אותי, אל תבינו לא נכון, זה פשוט דבר אחד יותר מדי שהוא צריך להתמודד איתו. הוא חושב שזה הורס את הקשר שלנו.

אז אני נוסעת לאילת. כרגע זה לתקופה מוגבלת.. עד סוף אוגוסט. אבל נראה מה הלאה.

בהתחלה מאוד נעלבתי.. בכינו, הלכנו מכות.. התחלתי לארוז ישר את כל הדברים שלי. הוא בכה וביקש ממני להרגע ולהפסיק ושנדבר... בסופו של דבר אחרי 4 כדורי הרגעה וזמן מסוים והקשחת לב הצלחתי להרגע קצת. אמנם הפסקתי לבכות, אבל עדיין כעסתי יותר מדי.
הוא הבין שאין לו הרבה ברירה והתכוון ללכת, אבל לא יכלתי לתת לו ללכת, עצרתי אותו ונישקתי אותו ודיברנו ובכינו והזדיינו וגמרתי בטירוף וצחקנו והתחבקנו ודיברנו ובכינו ובכינו ובכינו.
דיברתי גם עם חברה שלי מאילת..
אז אני נוסעת ביום שלישי לאילת. החלטנו להחשיב את זה כ"חופשה"..
אנחנו לא נפרדים, גם לא לוקחים הפסקה מהיחסים (למרות שבפועל זו כן הפסקה). כי אנחנו פשוט לא יכולים. אוהבים יותר מדי.
אני באמת אוהבת אותו כל כך. גם הוא.. אוהב אותי כל כך כל כך כל כך הרבה..

אחרי זה הכנתי אוכל ואנחנו מאז דבוקים אחד לשני בשפתיים. ככה זה, מרגישים את הסוף..
יודעים שתכף כבר לא ניהיה ככה ביחד. שגם אם נרצה ניהיה רחוקים מדי.

אוף אני ממש ממש אוהבת אותו... קשה לעזוב. גם אם זה זמני. זה עדיין לכמה שבועות. כמה שבועות שבהם אנחנו לא נתראה ולא נתנשק ולא נתחבק ולא כלום.
זה כואב. נשבר לי הלב כשהוא אמר שהוא לא מאושר יותר כמו פעם.. שכבר לא טוב לו ככה.
שהוא לא אוהב אותי פחות, אבל לא טוב לו איתי כמו פעם.
אני מסתכלת עליו והלב שלי פשוט נקרע. אני צריכה לעזוב את הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם.. הבנאדם שעושה אותי מאושרת.. חבר שלי, מאהב שלי, אני מוכנה להתחתן איתו ברגע זה כוסאמק!

כואב.. אבל לפעמים אין ברירה.
אל תנסו גם להציע פתרונות כל כך, כי באמת שחשבנו על הכל. יש דברים שאני לא כותבת פה בבלוג. יש גורמים בחיים שלא משאירים לנו ברירה כל כך.

אמרנו שנקנה שרשרת עם חצי לב (כי אמרתי לו שהלב שלי נשאר פה איתו ואיך אפשר לחיות בלי לב?) והוא יקנה לי טבעת..(ב5 שקל )

אני אוהבת אותו. הוא אהבת חיי. באמת שאף פעם לא אהבתי ככה.. וזה כואב.

בכל אופן, לא יודעת מתי יצא לי שוב להיות במחשב.. אולי אני אצטרך להתחבר לפה דרך איזה אינטרנט קפה או משהו כזה.. אבל אני הפלאפון שלי. למי שיש אותו, יוכל להשיג אותי.
למי שאין, כנראה שלא צריך להיות.

שתגמר כבר המלחמה הדפוקה.. בע"ה.

ו..הבלוג מושעה מפעילות בינתיים. לפחות עד שאמצא מאיפה להתחבר.
אוהבת אתכם אנשים.. חלק ממכם לפחות 😉 }{

ושנפגש רק בשמחות! 😄 }}{{

אמאשלי ממש לא סובלת אותי.
הייתי לה בת ממש רעה.
טוב, אתם יודעים.. היא זו שחינכה אותי. בעיה שלה.

אבל עכשיו היא מענישה את אחיינית שלי כדי ש"לא תיהיה כמוני".. אני פשוט חושבת שזה לא פייר. חבל לי עליה, כואב לי עליה.

אני מעריכה את אמא שלי שבזכותה אני מה שאני היום. אני דפוקה בשכל, עם הרבה תסבוכים, אבל יש גם דברים טובים שיש בי בזכותה. כמו העצמאות שלי. היכולת שלי להיות עקרת בית ללא שום בעיה כי אני כבר יודעת בדיוק איך זה.

וכל הטעויות שלה, הן הטעויות שלה. היא צריכה ללמוד לקבל אותן וללמוד מהן, אבל לא להעניש אנשים אחרים בגלל טעויות שלה, או שלי.

ללא ספק -

פעם הוא אהב אותי יותר.

היום, הרבה פחות.

😡
כנראה שבאמת לכל דבר יש סוף.. גם לדברים שנראו לנו אינסופיים פעם.