לפני 18 שנים. 13 בפברואר 2006 בשעה 18:41
Crawling in my skin
These wounds they will not heal
Fear is how I fall
Confusing what is real
There's something inside me that pulls beneath the surface
Consuming...confusing
This lack of self-control I fear is never ending
Controlling...I can't seem To find myself again
My walls are closing in
Against my will I stand beside my own reflection
It's haunting how I can't seem to find myself again...
(linkin park- crawling)
היא מטיילת לבד.. החושך עוטף אותה מכל הצדדים..
הצללים מתעצמים, איתם הצלילים.. שומעת כל רחש, כל משב רוח, כל נגיעה של הקרירות בגופה המתחמם.
פשוט הולכת. בלי כיוון, ללא מטרה. רק הולכת הלאה ולא מפסיקה.
השירים מתנגנים בראשה, המחשבות נדחקות לפינה, קצת חופש היא זועקת, מתוך נפשה צועקת. אף אחד לא שומע, והיא מתעלמת.
לוקחת נשימה ארוכה שממלאה את ריאותיה השחורות בעשן אפור.. ממלא, מרגיע.
ועוד סמטה חשוכה.. לא, לא יקפוץ משם אדם. אין פה אנשים, הכל ריק, רק היא לבד עם עצמה. שוב. כמו שהיא רגילה... כמו שהיא אוהבת ובבת אחת גם מתעבת.
הלבד הזה... כל כך טוב , מרגיע, משחרר.
אבל הלבד הזה הורס, פוגע, צורב.
יש בכלל מה עוד להרוס? ... המחשבה נבלעת בראשה כשהיא שומעת צליל אחר.
נדרכת. מקשיבה. לא מפסיקה ללכת..
הלב מתחיל לפעום יותר חזק, החושך חודר... צליל רגליים על הכביש.. ולא רק שלה.
המסתוריות הזו מחלחלת לתוכה.. ובתוך גופה מרחפים פרפרים..
היא שומעת עוד אדם הולך על הכביש שלה, עכשיו היא בטוחה.. המוח ריק, הראייה מתחדדת לתוך האפלה, וכל צליל מהדהד באוזניה. מי עוד ער בכלל בשעות כאלה? ומי עוד כמוה מהלך שם? פתאום שקט.
הוא עצר.. היא ממשיכה. הלב נרגע לאט לאט.. היא שוב לבד..
לא יודעת לאן עוד היא יכולה ללכת... עקפה את היישוב מכל כיוון אפשרי.. עברה בכל הדרכים שמכירה וגם באלה שלא כל כך.. ובכל זאת, נותנת לרגליה להמשיך.
נגיעה על הכתף. מישהו מושך את ידה ואת גופה המחובר אליה לתוך פינה אפלה.
היא לא רואה.. חשוך מדי. הוא נצמד אליה. היא מנסה להאבק בו אבל הוא חזק יותר, מצמיד את ידיה אל הקיר עם ידיו וכובד גופו בקושי מאפשר לה לנשום, בטח שלא לזוז.
היא מרגישה אותו גבר חסון, גבוה ממנה, הלחי שלו שצמודה לראשה מרגישה מעוצבת, רכה, עור נעים...
נו מה, עכשיו היא גם נהנת מזה?! לא מאמינה לעצמה..
"ראיתי אותך" לוחש באוזנה קול רך של גבר.. אך תקיף. היא באמת מתחילה להנות מזה.
הלב שלה מאיים לפרוץ מתוך חזה.. היא מנסה להסדיר את נשימתה אך לא מצליחה, הריגוש שבאי הידיעה הופך לתשוקה בוערת באיבר מינה... היא מרגישה את זרימת הדם באזור.. וכועסת על עצמה כל כך שהיא נסחפת.
"מי אתה?" היא מצליחה לפלוט אל תוך החשיכה.. אבל תשובה לא נשמעת
במקום זה היא מרגישה את נשימתו על שפתיה.. כל כך קרוב שהיא כמהה אליו..
שפתיו נוגעות לא נוגעות בשפתיה, והיא מרטיבה... הוא מענה אותה, היא יודעת.
כל כך קרוב שהיא נמחצת, שדיה נמעכים על החזה המוצק שלו והיא יכולה להרגיש את האיבר הנוקשה שלו מעבר למכנס... שיפסיק להתעלל, שינשק כבר!
הלשון שלו מתחילה מטיילת על שפתיה ונשימתה נעתקת לשניה...
לשונו חודרת אל פיה ושפתיהם נצמדות, הלשון שלה לא נחה, משתפת פעולה. טיפשה.
יד אחת שלו עוברת ברפרוף על ידה, לפניה..מלטף. על צווארה.. כמהה למגע שלו כמו שלא ידעה זאת מעולם.. הוא אפילו כבר לא טורח להחזיק את ידיה שלא תזוז, והיא מחבקת אותו מלטפת את צווארו ברכות בזמן שלשונותיהם מתחברים ושפתיהם מביעות תשוקה... הוא מעביר את ידו על שדה ותופס אותו באגרסיביות שגורמת לה לפלוט אנחה קלה אל תוך פיו החם. מרגישה אותו מחייך לרגע והיא מסמיקה...
לש את שדה וממשיך לבטן.. ידו מתחת לחולצתה, הפטמות שלה כמעט קורעות את החולצה, כמו מנסות לדקור אותו.. החולצה מורמת, אצבעו מניעה את הפטמה במעגלים וראשו יורד.. הוא כבר יודע שהיא שלו, היא לא הולכת. לשון מלקקת את פטמתה ומתנתקת.. האויר הקר מורגש יותר פתאום... ושוב הפה יונק אותה לתוכו.
בתוך גופה הפרפרים כמו על אקסטות, משתוללים חסרי מנוח..
שולחת יד להרגיש את איברו הזקוף, הנוקשה.. לא יכולה להתאפק...
אבל הוא בשלו, מרפרף נשיקות על הבטן.. פתאום מתיישר ומצמיד אותו אליה בנשיקה סוחפת... היא רוצה להפסיק לנשום מרוב סחרור של תאווה..
היד שלו על התחת שלה מצמיד את אגנה לתוך שלו.... והיא מרגישה אותו וכל כך רוצה אותו בתוכה... שוב כועסת על עצמה כמו לא מאמינה למחשבותיה.
היד מתנתקת מהישבן ונוחתת בצריבה שגורמת לה לפלוט אנקה. ספק כאב, ספק הנאה.
"אני יודע שאת אוהבת את זה ככה כלבה" המילים מהדהדות בלחישה אל תוך פניה והיא מדחיקה עוד מחשבה על בריחה. רוצה להשאר.. שלא יפסיק.. רק שלא יפסיק.
ידו מחליקה להרגיש את רטיבותה... ואח, כמה שהיא באמת רטובה... התחתון שלה כבר ספוג... מרגישה את הנוזלים על ירכיה.. כל כך משתוקקת.
נרטטת מכל מגע שלו, והוא מחדיר אצבע.. שוב פולטת אנחה..
ועוד אצבע.. ועוד אנחה..
מנשק אותה... ומעסה את הדגדגן שלה.. היא שולחת יד לתוך המכנס שלו ומרגישה את זקפתו המגרה כל כך.. מניעה את ידה והוא את ידו.. הנאה הדדית..
יותר ויותר מהר.. ושוב מנשק אותה.. רק שלא יעצור.
החום מתפשט בגופה, גלים של עונג עוברים מכפות רגליה עד ,כך נדמה לה, לקצוות שיערות ראשה.. מתחילה להאנח וגם הוא איתה.. שניהם כמו מייללים תשוקה אל תוך החושך.. ובצעקה אחת משותפת על עונג נפלטו נוזלי תשוקתם.. הוא על ידה והיא על ידו..
מניח נשימותיו על כתפה... והיא מרגישה את ידו שוב על ישבנה,לופת חזק.. מצמיד בשביל להרטיט פעם אחרונה..
היא רגועה אך נסערת.. מבולבלת.. כועסת על עצמה שנתנה לזה לקרות.. לא מבינה איך.
מרים ראשו מכתפה.. מביט אל תוך עיניה במבט חד שהיא מרגישה, למרות שבקושי רואה
"עכשיו את יודעת שלא חשוב מי אני, חשוב רק שאני פה, איתך. לא רק עכשיו.. אלא מעכשיו.. והלאה."
היא שולחת אליו מבט תוהה שהוא בטח לא מבחין בו.. מצמידה את שפתיה לשלו ומחייכת כך שהוא ירגיש, מרגיעה את נשימתה..
"אני שלך" לוחש קולה.. והמילים נשמעות כמו תחינה אל תוך הרוח.
יודעת, שמעכשיו, היא יכולה לסמוך על רגליה שיקחו אותה למחוזות נפלאים. 😉
