|
|
|
האם אירופה מחכה לי?
אולי זה הכיוון בו אני צריכה ללכת? או לטוס יותר נכון..
לעבוד ולטייל בעולם תוך כדי... לפחות לנצל כמו שצריך את השנה הזאת, לפני כל הלימודים והעניינים..
האם יש בי את האומץ? יש בי את הכוח לזה?
האם אני אצליח לעשות את זה, לבד..?
איפה איפה התשובות כשצריך אותן!?
אתמול בלילה בזמן הנסיעה חזרה מחיפה על כביש החוף, תוך התבוננות בנוף שנשקף מהחלון והרגשת הרוח הנעימה על פני וגופי, ממש רץ לי בראש פוסט יפה לכאן. אבל לא יכלתי להרשות לעצמי לכתוב אותו מיד כשהגעתי הביתה כי הייתי עייפה מדי. לא נורא, ננסה לשחזר, למרות שההרגשה לא חזקה כמו באותו רגע....
ים. ים עושה לי טוב. בעיני הוא כמו מקור בלתי נדלה לרגיעה, לאנרגיה, התחדשות ורענון.
כמה יופי וכמה תחושות נפלאות אני חשה רק מלהתבונן בו. אפילו בחושך, מהכביש.
או בזמן המשחק ששודר על מסך ענקי בחוף, כך שמאחוריו ניתן היה לראות גם את כל היופי שמסתתר שם, אדוות קטנות שמובילות לחוף.. כוכבים מעל. ממילא חצי מהזמן המשחק היה די משעמם..
אבל בנסיעה, זה היה משהו.. אני לא נהגתי ולכן הרשיתי לעצמי לבהות החוצה. מדי פעם אני חווה הרגשה כזאת, של שמחה על הקיום.
מודה על כל מה שיש לי, ומרגישה הכי ברת מזל. באמת, רק מלראות את כל היופי המרגש הזה שקיים בעולם. הקו המדהים הזה של אבנים וסלעים שפוגשים כמו לפתע את קו הים שמתנפץ עליהם, או הגלים שמלטפים את שורת החול הצרה שממש צמודה אליהם.
הרוח הזאת, הקיצית, קרירה-חמימה, מלטפת ממש. אפילו במהירות נסיעה ברכב עם חלון לגמרי פתוח- לא מציקה, לא מעיפה וסותרת, רק מלטפת.
לבהות לתוך החושך ולראות שם מדי פעם את הלובן של הקצף על פני המים, את מרקם הסלעים עם הצומח עליהם, אורות בתים במרחק מסוים...
מכל היופי הזה אפשר להשתגע 😄
ואני? אני באותם רגעים מתרגשת. אני אומרת תודה שאני פה, תודה שאני חיה.
תודה שאני רואה את העולם בעיניים שלי, בצורה שלי.
תודה שאני זוכה לחוות את כל זה, לטוב ולרע.
תודה שאני זו אני, ושחיי הם חיי אלה.
תודה שאני חושבת בצורה שאני חושבת בה.
I wouldn't want it any other way.
או אז, אני חווה הרגשה של שלמות. הבנה, קבלה, אופטימיות, ציפייה, אמונה. כל זה בשתיקה לתוך החושך, שקיעה לתוך עצמי.
אני זוכרת שחשבתי גם על מערכות יחסים. כי אני בנאדם של מערכת יחסים, טוב לי במקום הזה של להיות עם אותו האדם, לחלוק איתו חיים, מחשבות, אינטימיות- יחסים נו.
מצד שני, בחיי שכל כך לא רע לי להיות לבד. זה מפליא אותי, כי פעם זה לא היה ככה... וב"פעם" אני מתכוונת ממש ללפני שנה או קצת פחות.. עכשיו דווקא שלם לי לבד.
תכלס, השלם הוא 1. 2 זה כבר צירוף מיוחד של שני שלמים.. 1+1 ... שהופכים יחד למשהו חדש.
המממ 😄
השינה הייתה מתוקה יותר, כך גם היקיצה. כל השאר גם כן...
צריך רק לזכור רגעים כאלה, בזמנים שקצת קשה יותר.. או פשוט להסתכל על הים 😄
עכשיו, שיהיה יום נפלא וסופ"ש חופשי במצב רוח קיצי.
תחזיקו לי ד"א אצבעות היום לקראת הערב, מסתמנת עבודה מעניינת!
אה, וכמובן, נתראה הערב בחגיגות של כל ימי ההולדת D:
תאמינו לי, הרבה דברים בחיים הם פשוט עניין של מזל.
כמו למשל ליפול על נציג טוב במרכזי שירות. כזה שממש יעזור לך ויעשה מה שאתה מבקש, ולא רק יגיד כן כן כן וחודש הבא תראה שחוייבת על אותו הדבר שוב.
כנראה שהיום יש לי מזל 😄
(כמובן שיש עוד מלא דברים שהם עניין של מזל בחיים.. אבל מה, עכשיו לפרט?! חח )
אחרי יומיים של דכאון קיומי מופגן (שלו כמובן) בזמן שאני ניסיתי מצד אחד לא להפריע ומצד שני לתמוך ולחבק כשראיתי שיש רצון לזה.. הסקס לא זרם, ומה הפלא? נראה אתכם מזדיינים עם פרצוף שמסתכל עליכם בדכאון.
בכל אופן, זה לא העניין..
אתמול יצאתי עם חברה לפאב למטה, אחרי שכבר לא יכלתי לסבול יותר להיות סגורה בתוך הדכאון וחוסר התקשורת והמבטים הבוהים שכאילו רוצים לומר משהו, אבל כשאני אומרת לו "תגיד מה שיש לך להגיד כבר" אז הוא טוען שאין כלום והכל בסדר.
אז יצאתי לפאב, והזמנתי אותו להצטרף כשיסיים עם העבודה.
היה דווקא נורא נחמד, שתיתי כמה קוקטיילים.. הברמן היה ממש חמוד כהרגלו. אני והחברה דיברנו על כל מיני דברים.. ואז הוא הגיע. למולה הוא לבש ארשת חביבה, ולמולי את אותו הפרצוף המדוכא.
העיקר שאמר יום קודם שאין לזה שום קשר אלי, ובינינו הכל בסדר.
אחר כך התחיל עם העקיצות... שאני עוצרת אותו מלהביע את עצמו, שאני מתחזה לונילית (קצת נורמליות ליד אנשים עוד לא הזיקה לאף אחד!!!!! זה נקרא להשתלב בחברה, בעולם.)
בקיצור, שאני לא נותנת לו להרביץ לי כמה חזק שבא לו ולבטא את כל הקריזות שלו עלי, וכו'..
שמעתי גם כמה וכמה פעמים שאני בכלל לא אוהבת אותו, מפיו.
נמנעתי מלהגיב עד כמה שיכלתי, לא הרגשתי שזו שיחה שמתאימה לפאב רועש ועם חברה שלי ליד. בעיקר לא אחרי שבימים האחרונים מספר פעמים ניסיתי להתקרב אליו, לגשת איכשהו, להבין מה עובר עליו ונתקלתי בקיר עם מבט בוהה ופרצוף מדוכא.
בכל אופן, אני הייתי מסטולה, כנראה כי אכלתי רק בצהריים ואז גם עירבבתי כמה משקאות, ושתיתי לא ממש מעט, אז הרגשתי רע והלכתי לשירותים להקיא. כידוע לכולנו- זו היא אינה הרגשה נעימה, כלל וכלל. בעודי דומעת, מסוחררת ועדיין עם בחילה, חזרתי וביקשתי שיביאו לי מים... הוא שאל אם אני בסדר, וגם החברה.. עניתי שכן, הקאתי- לא מתתי.
ואז הוא המשיך, למרות שכולי מרגישה רע והפוכה, לחפור על זה שאני לא אוהבת אותו ואני לא ככה ולא פה ולא שם... לי נמאס, הסתובבתי ואמרתי לו "מה אתה רוצה ממני? אני זו מי שאני, מה שיש בי זה מה שאני יכולה לתת, ואני נותנת לך את כולי. אבל זה מה שיש בי, אין יותר מזה, לא יכולה להיות מה שאני לא. זה מה יש! ואם כל כך רע לך עם זה אז תקל על שנינו ותעזוב אותי כבר!" והוא רק בהה בי... אז אמרתי לו שהוא יכול להמשיך לבהות עד מחר, זה לא יעזור...
הוא כמובן התעצבן, שילם את החשבון שלו, ועלה למעלה. אני עוד נשארתי עם החברה להתאושש, וכדי שהיא תסיים את המשקה שלה... אחרי כעשר דקות, רבע שעה, הרגשתי שוב ממש רע ובחילה, אז הזמנתי חשבון. הספקתי לשים את כרטיס האשראי על דף החשבון ולרוץ לשירותים כדי להקיא, שוב, ומכל הנשמה. האקס שלי, שבמקרה הגיע גם כן לאותו פאב עם איזה דייט שלו, בדיוק יצא מהשירותים כשאני הסתערתי לתוכם, ודאג לי.. אבל הרגעתי אותו שאני בסדר והוא חזר החוצה לפאב..
יצאתי לסיים עם החשבון והכל כשכולי מסוחררת ומרגישה נורא... ליוויתי את החברה למונית, ועליתי למעלה. בטח שלא ציפיתי לבאות.......
הדלת נעולה, אז דפקתי. הוא פתח אותה בעצבים ובתנופה מלחיצה, ובכעס אמר לי "מה את רוצה?"
-למי שלא בקיא: אני גרה בפרדס חנה, שעה נסיעה מתל אביב, כל הדברים שלי אצלו ואני ישנה אצלו. די תלויה בו בעניין הזה, כי לא תכננתי לישון במקום אחר, ובטח שלא יכלתי לנהוג במצב שהייתי בו.-
אמרתי לו "אני לא ישנה פה היום?" אז הוא אמר לי "לא".
לפחות ניתנה לי האפשרות לאסוף את החפצים שלי..
ככה, עם 2 תיקים ו4 שקיות, עדיין עם סחרחורת ועדיין עם בחילה ועדיין מרגישה נורא, התנדנדתי לי לאוטו, שנמצא במרחק כמה רחובות משם. כיף אה?
בכל אופן, כנראה שזה שהאקס הגיע לאותו הפאב באותו הערב, זה ממש לא במקרה אלא מאלוהים, כי התקשרתי אליו, הסברתי את המצב וביקשתי לישון אצלו, הוא סיים מהר את הדייט והגיע לדירה שלו וחיכה לי שאבוא. הכין לי תה, חיכה שארגע, עודד אותי. וגם נתן לי משהו שהיה חסר לי במשך תקופה מאוד ארוכה- חיבוק בלילה. חיבוק בבוקר גם.
עכשיו אני כבר בבית, עדיין מרגישה ממש לא טוב, ובסוג של הלם.
אני לא מבינה, ולא חושבת שאצליח להבין, איך בנאדם שולח בנאדם אחר שתלוי בו במצב כזה לקחת את הדברים ולעוף לו מהבית ושיהיה מה שיהיה. ועוד בנאדם שהוא טען לאהוב?
לעולם לא אבין.
מבחינתי זה חוסר אנושיות.
ואם לא הייתי מוצאת איפה לישון? ואם הייתי נוהגת ככה לפרדס חנה ועושה תאונה או משהו כזה? מה אז? לא חשבת על זה נכון..? לא, אתה לא חושב על כלום חוץ מעצמך. וכל הטררם הזה שאתה עושה סביבך שאתה כזה מושלם ואתה כזה בנזוג טוב ורק כל שאר העולם לא בסדר...
אז יש לי חדשות- אם תסתכל תכלס תראה שברוב המקרים שאדם חושב שרק הוא בסדר ושאר העולם דפוק..... אז הוא חולה נפש.
לגבי לקח- אני את שלי למדתי... לאחר ארבע שנים בהם התחזית להיות חבר טוב, וכמעט שלושה חודשים בהם התחזית להיות בנזוג אוהב...חשפת את פרצופך האמיתי.
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, והלוואי הלוואי הלוואי שיהיה לך רק טוב.
העיקר שזה יהיה כמה שיותר רחוק ממני.
**פוסט זה הוא לשיקוף, ולזכרון. מעדיפה שלא תגיבו, תודה *
אחרי שלושה חודשים שהשקעתי בך את כולי..
למדתי המון, הפנמתי דברים, התנהלתי בצורה שונה מהרגיל. באמת השקעתי והתמדתי.
גם בשבועיים האחרונים, שהיו די קשים.
והנה, זה נגמר.
ידענו שזה יגיע..
אני שמחה על זה, רציתי שזה כבר יגמר.
נמאס לי מהתרגילים המטופשים שלך,המבחנים שהעמדת בפני ומהמפגשים החופרים שהיו לנו.
טוב, אני מודה, מדי פעם זה היה קצת כיף... קצת צחקנו, לפעמים אפילו עודדת אותי כשבאתי בלי מצב רוח..
אבל די, הספיק לי.
אני מודה לך על התקופה הזאת, לא הייתי מגדירה אותה כתקופה רעה. לא הכי טובה בחיי, אבל גם לא כזאתתת רעה.
מחר זה היום האחרון שלנו יחד, הלוואי שהפגישה תהיה מוצלחת מחר, שנצליח לגשר על הפערים שאולי קיימים בינינו- בפעם האחרונה. לאחר מכן- אני מיחלת לכך שלא נפגש שוב לעולם!
פסיכומטרי- זה הסוף! :)))
תכלס, זה מוזר. זה קשה לי. לא, לא קל בכלל.
אבל די, זה לטובה. יהיה בסדר. יעבור. נתגבר.
אני הולכת להעסיק את עצמי. ריפוי בעיסוק יו נואו.....
מזל שלפחות יש חברות עכשיו, לתמיכה.
וידידים... vultures .
הו וול, דבש הכל דבש....
"באה הביתה, ולובשת פרצוף של כלום-לא-מזיז-לי. אתה עולה לי פתאום, מסתירה אותך בין ניירות.
נועלת טייס אוטומטי, שעון מחוגים. הטיסה לעולם לא תצא, כלום לא קרה...
דבש הכל דבש, כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש הכל דבש, כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש. "
כמו כל דבר בחיים, גם לזה הגיע סוף.
אל תדאגו, יהיה בסדר..
תחושה לא נעימה, הבדידות.
פשוט לא נעימה. קצת כואבת אי שם.
כמו כל דבר בחיים, גם זה יגמר..
לפעמים, יש ימים כאלה.. שכיף!
ממש כיף, ושמח, ועם חיוכים ונשיקות ואהבה.
היום הלכנו בבוקר לבנק, ואז לקנות לו בגדים בבוגרשוב..
אז היה לי חם נוראאאא כי הלכנו הכל ברגל, ואז ראיתי שאנחנו ממש ליד הים!
אז ירדנו לחוף, הורדנו בגדים.. רק תחתונים של פו הדב וחזיה שחורה שלי.. והוא עם בוקסר צמוד, וקפצנו לנו למים, להתקרר 😄
זה היה ספונטני וכל כך, כל כך כיף!!
אחרי זה עוד המשכנו ככה עם הבגדים שנרטבו מהתחתונים והחזיה ושיער רטוב לתחנה מרכזית לעוד קצת קניות ואז קניות אוכל ואז הביתה.
התקלחנו, עשינו עוד סקס משובח, ראינו את הסרט רוצחים מלידה... שזה תסריט של טרנטינו ובימוי של אוליבר סטון. סרט שאין מילים.. מחוספס וקשוח אבל רומנטי בצורה שאי אפשר להתעלם ממנה, מרגש, ומצולם בשוטים מתוחכמים ונראה כאילו נעשה כאשר הבמאי על סמי הזייה! אהבתי!
לאחר מכן הכנו ביחד פירה ופילה של דג משו בתנור אובן.. שגם אותם הכנו בעבודת צוות לעניין! עם סלט כמובן. יצא מעולה, ללקק את הצלחת 😄
עכשיו אנחנו יושבים בפאב מתחת לבית, אני עם הלפטופ ובירה, הוא עם בירה ומסך של כדורגל.. יש משחק של אנגליה עם אלג'יריה.. ושנינו עם חיבוקים ונשיקות וחיוכים.
הוא אומר שאני קורנת היום... הגיוני. טוב לי, אני מאושרת.
הלוואי שזה תמיד היה ככה :)))
לא שבד"כ זה רע.. אבל יש ימים שהם קצת מבאסים לפעמים. תכלס, כשאנחנו ביחד, אז רוב הזמן זה טוב וכיף.
אני אוהבת את הדני מעדני שלי! 3>
בא לי לדבר
ואין עם מי
בא לי לריב
אבל לא בא לי להעליב אף אחד
בא לי לצאת מעצמי
ואין לאן
בא לי להוציא את האנרגיות
להוציא את העייפות
להוציא את המחשבות
להוציא את העכבות
להוציא את הזכרונות הרעים
להוציא את הכאב
להוציא את הכעס
להשאיר רק צחוק, כיף, אהבה, אושר, זכרונות טובים וחוויות נעימות.
אבל אי אפשר.
בא לי להיות איתך
מצד שני בא לי שלא נהיה ביחד בכלל
מצד שלישי אי אפשר, קשה בלעדיך
מצד רביעי קשה גם איתך
מצד חמישי אני אוהבת אותך
מצד שישי מצטערת שבכלל נכנסנו לזה
מצד שביעי כיף ביחד
מצד שמיני הבאסה
מצד תשיעי משתחררות לי איתך הפנטזיות והשובבות המינית
מצד עשירי, אולי עדיף שלא ישתחררו.. זה כמו תיבת פנדורה
מצד 11 נורא כיף לי לשלוט בך
מצד12 גם אתה רוצה לשלוט בי ואני לא יכולה
מצד 13 אתה מעניין אותי
מצ 14 אתה מעצבן אותי
מצד 15 אני אוהבת להיות לבד, מבוקשת, עם מחזרים
מצד 16 אני גם נורא אוהבת להיות אהובה ובקשר עם בנאדם שאני אוהבת וזוגיות ואינטימיות
מצד 17 אני יותר מועילה לעצמי כשאני רווקה
מצד 18 אני לא בטוחה כמה זה נכון..
מצד 19 בא לי למות
מצד 20 זה רק כי אני מפחדת ממה שיקרה אם אני אעיז לחיות באמת
מצד 21 אני רוצה להצליח
מצד 22 אני מפחדת גם מזה.
מצד 23 אני שונאת להשתדל ולעבוד קשה בשביל דברים, או אנשים
מצד 24 זה מה שמאתגר אותי וגורם לי להתעניין ולא להשתעמם
מצד 25 למי יש כוח?
מצד 26 יש פעולות שאני יכולה לעשות שיגרמו לכך שיהיה לי כוח
מצד 27 אני כל כך לא רוצה להתגבר
מצד 28 אני מודעת לכך שהחיים הבוגרים כבר דופקים לי על הראש עם פטיש
מצד 29 אני חופרת.
ביי!!
