Baby,It's a wild world

פרספקטיבה היא דבר חשוב.
כל אחד מאיתנו, כאשר רובנו אינם כאלה, צריך לדעת להסתכל על עצמו מבחוץ. בהשתקפות שלו בעיני האדם שמולו, שחשוב לו, הן כשיש בעיה מסויימת והן כשאין בעיה. פשוט לדעת להתבונן מבחוץ פנימה ולא תמיד מהפנים החוצה...
אילו כל אחד מאיתנו היה יכול להסתכל על עצמו כך אולי היינו קלים יותר לחיות יחד. מצד שני אולי חלק מאיתנו היה הולך שם לאיבוד,
ברצון הזה של להתאים, שלא לפגוע, של להתנהג כפי שצריך ורצוי. ולפעמים לא בא להתנהג בדיוק ככה. לפעמים אנחנו קודם מתנהגים ורק לאחר מכן בודקים את עצמנו (גם זה לא תמיד, אבל רצוי ) ואז נוכחים לדעת שעדיף אם היינו מתנהגים בצורה אחרת. לעתים זה לוקח שעות, ימים ולעתים אפילו שנים.

הטיפול באחרים הוא הרבה יותר קל, לדעתי, מאשר הטיפול בעצמנו.
כשאני צריכה להסתכל על עצמי מבחוץ, כפי שאחרים, שאכפת לי ואהובים עלי, רואים אותי וכפי שאני משתקפת בעיניהם - אני לא תמיד רואה את אותו הדבר. עכשיו לך תבין מי צודק ומי טועה? והאם בכלל יש פה צדק וטעייה? או שמא זה הכל עניין של פרספקטיבה שונה..?
לעומת זאת, מאוד קל לי להסתכל לתוך אחרים ולהבין מה לא בסדר שם ומה הייתי מתקנת ואיך הייתי מטפלת בהם. אבל אז, האם אני רואה באמת את התמונה כמכלול של כל הדברים הטובים והרעים או האם אני מתמקדת רק בחסרונות ובבעיות שצריכות תיקון?
אולי בעצם יש איזון לכל אחד , בצורה שלו, אם מסתכלים על דברים בצורה של מכלול טוב ורע. האם כשמתמקדים דווקא בטוב שמולך זה טוב? או שעדיף להתמקד ברע? ואולי עדיף גם לא להתמקד בכלל?? אולי עדיף להתרחק, לחשוב יותר מרגע ואפילו יותר מכמה רגעים, על אותו המכלול של האדם שמולך. אולי עדיף לא לחשוב על זה יותר מדי ואז התשובות מגיעות אליך לבד? הרי אולי בעצם מה שטוב בעיניך הוא רע בעיני אחר וההיפך...?
ובכלל, אולי מומלץ שלפני ההסתכלות הזו על אחרים - נתבונן קודם כל אל עצמנו אנו, באותה צורה של התרחקות ומחשבה על המכלול.
מה אנחנו עושים טוב? מה ההתנהגויות שלנו שעושות טוב לאחרים ולנו כאחד? האם יש יותר התנהגויות שגורמות להנאה או יותר התנהגויות שכמו "מכריחות" אותנו להסתכל על הרע ולהתמקד במה שחסר, מה שאין, מה שלא מספק, כפי שהורגלנו.

אמנם האמת היא קשה, אבל היא כמו כן גם סובייקטיבית. האמת משתנה, האמת שונה מאדם לאדם ומשעה לשעה אצל אותו האדם גם.
האמת היא הפכפכה. הייתי אומרת אפילו שאנחנו שולטים באמת, או שהיינו יכולים לשלוט בה אילו רצינו!
האמת שלנו, כמו כל דבר אחר במוח שלנו, בשליטתנו.
אז האם לא ניתן להפוך את אותה האמת הנוראה לאמת שהיא יותר נעימה?
האם לא ניתן להפוך את עצמנו לאנשים נעימים יותר כך שההשתקפות שחוזרת אלינו מהם תהיה גם היא נעימה יותר? ואז לכולנו יהיה נעים יותר?

אני חושבת שהכל מתחיל בפרספקטיבה. שלנו מול עצמנו, שלנו מול העולם, שלנו מול האנשים המקיפים אותנו בחיינו.
תחשבו על זה...