משפט מרגיז.
להלן שיחה שלי עם הפסיכופט החמוד שלי (מתנהלת ממש עכשיו...) :
הוא: אהבה זה מיתוס, אידיאל, אצל רוב האנשים היא דועכת בשלב מסויים. זאת עובדה מדעית, זה הכל קורה במוח שלנו...זה בכלל משהו שנוצר במטרה שנכיר בן זוג, נזדווג, נביא צאצאים, והקירבה בין ההורים תבטיח את העתיד שלו וההישרדות שלו...זה הכל קוד גנטי אבולוציוני.
אני: אוי קישטא לך לעבודה.. לך תרוויח את הכסף שלך. יא לא מאמין באהבה!!
הוא: אני כן מאמין באהבה, לא אמרתי שלא
אני: לא באהבה טהורה...
הוא: תגדירי אהבה טהורה?
אני: מהלב, לא מהראש... מהנפש, לא מהורמונים.
הוא: אוקיי...יש בינינו הסכמה שהאדם הוא יצור ביולוגי נכון?
אני: מבחינת הגוף כן.. אבל אל תשכח את הנפש..
הוא: הנפש היא פונקציה של אותה מערכת ביולוגית, היא לא משהו מנותק.
אני: <סמיילי כועס> אל תדבר איתי על זה.
הוא: תאמיני לי שבתור מטפל בשיטה שמשלבת את השתיים אני יודע את זה..אני כל היום מתעסק עם הנפש..ואני רואה איך היא משפיעה על בעיות פיזיות אצל אנשים, ואני רואה איך דרך דיקור(שהוא כלי פיזיקלי) אני משפיע על הנפש שלהם..בצורה עמוקה!!!
אני: בהלם. עצבים..
הוא: עפ"י התאוריות הנוכחיות פרומונים אנושיים (או מלאכותיים – בשמים) "מושכים", מראה חיצוני דומה לשלנו (או לשל הורינו), ואופי המזכיר לנו את אופיינו או אופיים של הורינו – הם הגורמים העיקריים המשפיעים על התאהבותנו באדם אחר. כימיקלים במוחנו אחראים להתאהבות. ההורמונים אסטרוגן וטסטוסטרון משחקים תפקיד במשיכה המינית; דופמין אחראי ל"פרפרים בבטן"; נוראפינפרין אחראי לפעימות הלב המואצות ולהתרגשות;
רמות נמוכות של הורמון הסרוטונין לאחר ההתאהבות מסתכמים ב"אובססיביות" כלפי בן/בת הזוג הנאהב/ת. האפקט המשותף של הכימיקלים הללו + שינויים במעגלים עצביים במוח – גורם לאופוריה, תאווה, אובססיביות, יתר מרץ, חוסר שינה, חוסר תיאבון ותשומת לב ממוקדת באדם הנאהב.
אני: כן אני מכירה את זה, קראתי על זה , שמעתי על זה ...עדיין מאמינה שיש מעבר לזה.
אהבה כזאת- הורמונלית.. היא דועכת. אהבה אמיתית שבאה מבפנים... זאת שכולנו מחפשים וכמעט אף אחד לא מוצא... היא לא דועכת.
הוא: זה לא שאם זה פיזי ולא נפשי זה עושה את זה פחות טוב.. כי מבחינת ההרגשה זה אותו דבר. אין דבר כזה אהבה שלא דועכת...אני חי 23 שנים ואני לא מכיר זוג אחד שהאהבה שלו נשארה בדיוק כמו מתי שהם הכירו...זה לא קיים. אבל היא כן מקבלת נופח שונה, זה משהו אחר.
אני: תפסיק לנפץ לי חלומות, תקוות, תמימות.. 😢
הוא: היא מקבלת אופי יותר עמוק...אבל מבחינת האינטנסיביות שלה היא תמיד דועכת. אבל זה לא דבר רע..דווקא האופי היותר עמוק הזה, זה השלב הכי יפה של האהבה.
לא כשרוצים לעשות סקס כל היום וכשהגוף מוצף בהורמונים!
אני: התחרפנתי לחלוטין מאי היכולת להוכיח בצורה מדעית את הדעה שלי מולו..
בסופו של דבר... נרגעתי, הוא התעצבן קצת שסיננתי אותו כשהוא התקשר..
הסכמתי איתו על דבר אחד ממה שהוא אמר..בערך.. בקטע האחרון שאהבה מקבלת אופי יותר עמוק.
תזכורת לעצמי: זהירות, לא להתחיל לפתח כבר רגשות אליו!
תגובה לתזכורת: מאוחר מדי .
לפני 18 שנים. 25 במרץ 2006 בשעה 16:55
