אני רואה את כל הסיפורים המדהימים שאנשים כותבים במגזין... סיפורים פשוט מקסימים..
כאלה אמיתיים, כמו של סופרים באמת.. שאי אפשר להתנתק מהם.
אני לעולם לא אצליח לכתוב אחד כזה... אבל זה לא נורא.
מה שכן מציק לי זה שאני כל כך רוצה לכתוב בשביל להוציא את הכאב החוצה... הדמעות לא יוצאות. אז לפחות נוציא מילים... צריך איכשהו לשחרר את זה!
לא מסוגלת להחזיק את כל זה בפנים.... אבל גם לא מסוגלת לשחרר.
אין לי מה לכתוב... אין לי השראה ליצירה ששווה לכתוב אותה..
עוד פעם אכלתי ביסלי... שמנה. אוף.. אני כל כך לא שולטת על עצמי שזה מרגיז.
כאילו צד אחד שלי אומר די, תפסיקי! והצד השני שלי מתעלם ממנו.
ודווקא הצד השני הוא זה שקובע.... למרות שבסופו של דבר הצד הראשון מצליח לעצור אותו.
אבל קצת מאוחר מדי..... אחרי שכבר הכנסתי לתוכי איזה 100-200 קלוריות מהביסלי האלה.
שמנה.
והוא... כל כך הרס לי את המצברוח על הבוקר...
התעוררתי במצב רוח כל כך טובבבבב (בטח, אחרי שגמרתי 3 פעמים חח)
ואתמול בלילה לא יצא לנו לדבר כי כשחזרתי הוא כבר ישן.. והייתי חמודה ושלחתי לו SMS
אבל הוא לא החזיר לי, אפילו לא בבוקר.
ואתמול הוא היה אצל ידידה שלו...
ואני יודעתתתתתת, הוא לא חייב לי כלום. אנחנו לא ביחד... פאק, עוד לא נפגשנו אפילו!!!!
למה אני תמיד חייבת להיות ככה? חח אני כזאת טיפשה, מציקה.. בע עלי.
מה הפלא שאין לי אף אחד?? אני מפחידה אנשים. אני מלחיצה..
בגלל זה אני בעצמי גם לא נשארת הרבה זמן עם בנאדם בטח.... כי אני מלחיצה גם את עצמי ונמאס לי כל הזמן להלחיץ אותו ואת עצמי...
אבל לא יודעת, זה לא מה שהרס לי תמצברוח.
הבוקר משהו השתנה. לא דיברנו כרגיל... לא יודעת. משהו מוזר... זה מעצבן אותי.
אני מעצבנת את עצמי! אוףף..
יכול להיות שזה כי אני בעצמי אתמול הייתי אצל ידיד שלי..(במקרה גם אקס שלי) וראינו סרט והתנשקנו וזה.. וכאילו, לא יודעת.. היה ממש ממש ממש כיף.
אבל עדיין ברגע שחזרתי הבייתה רצתי מיד למחשב, למסנג'ר, לראות אם הפסיכופט שלי מחובר.. והוא כבר ישן.
ואז היום בבוקר... זה כבר לא זה! כאילו אתמול משהו השתנה, בלי שנדבר בכלל...
אולי אני סתם הוזה.
לא יודעת.. אוף. אוף!! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!!
בא לי לצעוווווווווווווווווווק
בא לי לבכותתתתתתתתתתתתתתת
אני מתחרפנת. אוף!
שמנה שמנה שמנה שמנה שמנהההההההההההההההההההההההההה...
אם לא הייתי מבטיחה ל**** שלא אחתוך את עצמי יותר, הייתי חותכת עכשיו!!
ררררררר איזה עצבים אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף
חולת נפש...
לפני 18 שנים. 27 במרץ 2006 בשעה 12:53
