לפני 17 שנים. 5 באפריל 2007 בשעה 13:05
לכל אחד מגיעה הזדמנות שניה, או שלישית במקרה שלי.
הוא בדרך לפה, ואני יודעת וגם הוא יודע, שאף אחד אחר לא היה עושה בשבילי מה שהוא עשה ועושה. חוץ מאמא שלי..
זאת אהבה. באמת אבל.
ברגע זה אני יודעת שזה הגבר שרציתי. לא משנה על מה נצטרך להתגבר, אנחנו נתגבר על זה יחד.
כרגע אני עדיין חוזרת לאמא שלי, אבל בלב שלי תמיד תמיד זאפי איתי. ואני איתו.
אוהבת אותו, עכשיו יותר מתמיד. מאמינה שזה משהו שרק יתחזק עם הזמן.
תודה, קינג קונג פרטי שלי. תמיד שומר עלי, תמיד תומך, תמיד מקבל אותי ויהי מה.
תמיד אוהב. והיום אני חוזרת לישון בחיבוק המגן שלו, ולא רוצה לוותר על זה יותר.
לא רוצה לעשות יותר טעויות, לא צריכה גברים אחרים.
צריכה את האהבה האינסופית חסרת הגבולות שלו. זה מה שאני צריכה ורוצה.
על זה שהוא איתי, אני מודה כל יום... כי לא לכל אחת יש מזל למצוא גבר כזה...
