אתמול זאפי סיפר לי בבוקר בטלפון שהוא מצא בעבודה גור קטן וחמוד, כלבלב מסכן שהשאירו כל הלילה בתוך איזה דלי שגם עוד היה בו צבע, והוא כולו מלא פרעושים ומסכן.
לבן, צומי, ומתוק...
אז אמרתי יאללה תביא אותו... התלבטנו התלבטנו ובסוף הוא הביא אותו.
לפני הגעתו קניתי ספריי נגד פרעושים וקרציות לגורים, וגם פחית שימורים של אוכל כלבים..
הם הגיעו, ואני רואה יצור קטנטן פצפון מתוק בטירוף, כולו גור בן חודש- חודשיים, מסכן מלא פרעושים ברמה לא נורמלית, וצבוע באחוריו (רגל, זנב, בטן) בצבע צהוב בוהק.
כולו נוש מתוקי כזה... איך אפשר שלא להתאהב?
גם רואים שיש לו קצת שכל למרות שהוא עדיין גור קטן.
בקיצור, טיפלנו בו נגד הפרעושים, חיכינו שימותו חלק, טיפלנו שוב, חיכינו שוב, עלינו הביתה וקילחתי אותו עם השמפו שלי (עכשיו יש לו ריח מה זה טוב 😄 ) ואז יבשתי אותו ונתתי לו אוכל ומים כמובן ושמנו לו מלא חולצות ישנות של זאפי ומגבות, שלא יהיה לו קר כי הוא רעד... והוא אכל ושתה קצת והלך לישון.
אחותי (שהיא וטרינרית..) באה לראות אותו ולבדוק שאין לו איזה מחלה או משהו, ואמרה שכנראה שהכל בסדר איתו. הוא לברדור מעורב, כנראה. ולא יגדל להיות ממש גדול, כנראה.
בכל אופן... הוא ישן בערך כל היום חוץ מכמה הפסקות לפיפי וקקי- ושימו לב, היה חכם מספיק בשביל לא להשתין או לחרבן על השמיכות שלו! הוא קם, הולך הצידה, עושה צרכים, וחוזר לשמיכות. חמודי 😄
רק בלילה... אלוהים ישמור... ישנתי במצטבר (או מצתבר? לא זוכרת..) איזה שעה בקושי, וגם זאפי אחרי שצעקתי עליו שהוא ישן ולא מזיז לו כלום החליט לעזור לי קצת להרגיע את הכלב אז לא ישן יותר מדי. בכל אופן, הקוצ'י (ככה קוראים לכלב) בכה כל חצי שעה...
באמת צומי הכלבלב.
שיגע לי תשכל...
והכי עיצבן אותי?? שהתעוררתי בגלל הבכי שלו וכשבאתי לרדת מהמיטה הרגל שלי דרכה ישר לתוך שלולית פיפי שהייתה למרגלות המיטה. "כיף".
בקיצור עבר לילה לא נורמלי ועכשיו כואב לי הראש ואני עייפה אבל אני צריכה ללמוד וללכת לראיון עבודה בערב.
אניווי... לפחות השותף שלנו אמר שזה לא ממש מפריע לו שיש כלב כל עוד אנחנו ננקה אחריו (מן הסתם..). אבל נורא התעצבנתי כשזאפ שיעבד אותי כל הזמן לטפל בכלב ולנקות אחריו ולעשות הכל בטוענה "רצית כלב, לא?"
אז בסוף קיבלתי קריז, אמרתי לו כאילו הלו? אתה לא רצית כלב??? מה זה השטויות האלה?!זה כלב של שנינו לא רק שלי, ואתה יודע טוב מאוד שלא רק אני רציתי כלב.
אז אחרי זה הוא קצת עזר לי.
זה ממש כמו תינוק... זה מעצבן, אבל כזה חמוד....לדעתי זה שווה את זה. כי סה"כ זה רק בינתיים עד שהוא יתרגל. הוא רק יום אחד פה, אי אפשר לצפות ממנו שילך דום ויעשה צרכים בחוץ.. כולו בן חודש, מסכן קטני.
בסופ"ש הקרוב אני וזאפי חוגגים חצי שנה יחד... אני מכינה לו הפתעה, ואם הכל ילך טוב אני אכתוב על זה פה אח"כ. בעצם, אם לא ילך טוב אז אני גם אכתוב על זה אח"כ 😄
וחוצמזה... זהו... נראה לי..אני נורא עייפה :(
לפני 17 שנים. 13 ביוני 2007 בשעה 8:50
