עליתי לרכב, לבושה שמלה שחורה ארוכה וגרביון שחור דק.
שעת צהריים עצלה, התחלנו ליסוע בשתיקה. נכנסו ישר לתוך המון של רכבים שלא זזים. אוטובוסים, משאיות סביבנו ועוברים ושבים ברחוב.
אתה לא עומד בזה והיד שלך נשלחת אל הירך שלי, לופתת בחוזקה.
״לבשת את השמלה הזאת כדי שיהיה לי יותר קל?״ אתה שואל ותוקע בי מבט חודרני שרוצה להפשיט אותי כאן ועכשיו.
״לא, למה?״ אני שואלת מבולבלת, לא ממש מבינה מה הכוונות שלך ברגע הזה.
הפקק לא מתקדם, אנחנו תקועים באמצע ההמון והיד מגששת בין רגליי, נוגעת לא נוגעת.
״תורידי את הגרביון עכשיו.״ אתה פוקד עלי.
אני שנייה מהססת אבל מחליטה לתת לך את השליטה ומתחילה להיאבק בגרביון הצמוד ואתה עוזר לי, מושך אותו מצד אחד ואני מהצד השני.
אתה לא מחכה שנייה והיד שלך כבר בין הרגליים שלי, האצבעות שלך זזות ומלטפות את התחתונים שלי, מחפשות את הרגע הזה שאני אתחיל לגנוח בהנאה.
אני סוגרת רגליים ומנסה להסתיר, צופה בעוברים ושבים ברחוב שעלולים לראות מה אתה עושה לי, אבל אתה לא דופק חשבון ומעיף לי את הרגל לצד ואומר ״תפתחי!״
מהססת לרגע אבל חרמנית. מאוד.
אני פותחת את הרגליים ואתה מזיז לי את התחתון, מעסה לי את הדגדגן ודוחף לי אצבעות ואני רטובה ומטפטפת על היד שלך. אני יורדת למטה עוד קצת בכיסא, רגליים פשוקות וכבר לא אכפת לי, מתמסרת אלייך, מתמסרת לרגע ובוטחת בך.
הפקק מתקדם באיטיות רבה, יד אחת שלך על ההגה, היד השנייה שלך בתוכי. כל הגוף שלי מתפתל מעונג ולי כבר לא אכפת אם מישהו ישים לב מה קורה בתוך הרכב שלך.
פתאום אתה מחליט לחנות, יוצא מהרכב ופותח את הדלת מאחור, מזיז דברים ומעביר ואני יושבת בשתיקה, לא שואלת שאלות, מחכה.
״תעברי אחורה״ אתה אומר לי בפקודה, ואני מקשיבה לך ומשתחלת מקדימה לאחורה בין שני הכיסאות, יושבת כמו ילדה טובה, תוהה מה אתה הולך לעשות לי עכשיו.
אתה נכנס, מתיישב על ידי ומושך אותי אלייך, הראש שלי על הרגליים שלך, הישבן שלי חשוף לחלוטין ואתה מתחיל להפליק לי, עוד ועוד, חזק יותר ויותר
והעור שלי מאדים ובוער ואני כבר לא יכולה לשאת את הכאב ומתפתלת ואז ברגע הזה, אתה דוחף לתוכי את האצבעות שלך באגרסיביות, מזיז אותן אחורה וקדימה במהירות וכשאני מתחילה לגנוח אתה עוצר.
״את רוצה לגמור?״ אתה שואל.
״כן״
״תבקשי יפה״
״אני יכולה לגמור?״
אתה סוטר לי.
״תבקשי יפה אמרתי לך״
״אני. יכולה. לגמור. בבקשה. אדוני״
״כן את יכולה לגמור״
אתה ממשיך עם האצבעות שלך, מעסה את הדגדגן שלי ודוחף לי אצבעות ושוב אני כמעט גומרת אז אתה עוצר.
״את רוצה לגמור?״ אתה שואל שוב.
חסרת נשימה וסמוקה עונה ״כן״ ״כן״
ושוב אתה סוטר לי, הפעם חזק יותר.
״תבקשי יפה״
עוד סטירה.
״אדוני, אתה מרשה לי לגמור?״
״כל הכבוד. כן אני מרשה לך לגמור״
אתה עושה לי ביד ואני מסתכלת מהחלונות רואה אנשים עוברים, זורקים זבל לפח הסמוך, לא רואים מה מתרחש באוטו שלך. מישהו צועד לידנו ומדבר בטלפון ונעצר לשנייה, דפק מבט לתוך הרכב אבל המשיך לצעוד, הייתי בטוחה שהוא רואה מה קורה פה.
אתה מושך אותי בשיער כדי שאשב. אתה פותח את הג׳ינס שלך, שולף את האיבר העבה הזקור שלך ודוחף את הראש שלי ישר אליו. אני מכניסה אותו לפה ואתה דוחף לי את הראש אחורה קדימה ועמוק עמוק פנימה. תפסת אותי לא מוכנה. אני לא מצליחה לנשום וזה לא אכפת לך, אתה דוחף את הראש שלי עוד יותר עמוק, אוחז לי בשיערות. אני כמעט מקיאה ונחנקת אז אני עוצרת שנייה לנשום.
סטירה.
״אל תוציאי אותו בלי רשות״
עוד סטירה.
״את לא עוצרת עד שאני מאשר לך שמעת?!״
אני נכנעת, מכניסה אותו שוב לתוך הפה שלי, ואתה דוחף לי את הראש שוב בברוטאליות, ושוב אני מרגישה שלא יכולה לנשום, נחנקת וכמעט מקיאה, מתקשה להכיל את הגודל של האיבר שלך
אתה תופס לי את הראש מהשיער ושוב סוטר לי ״זה קשה לך מדי אה?״
בהפתעה מוחלטת אתה זורק אותי אחורה על המושב, מקפל לי את הרגליים וחודר אלי
אני מתחתייך, לא רואה כבר כלום. אתה מזיין אותי, מסתכל מסביב על הבלאגן שקורה בחוץ, האנשים שהולכים ברחוב, האוטובוסים משאיות כל העולם ממשיך ורק שנינו כאן בתוך האוטו שלך. המזגן על קירור אבל שנינו נוטפים זיעה מעוצמת הריגוש.
היד שלך על הגרון שלי, חונקת אותי. שוב אני מתקשה לנשום ונאבקת. ואיכשהו, ברגע הזה, אני גומרת ומשפריצה ואתה יוצא ממני. המושב רטוב, הגב שלי רטוב, גם אתה רטוב.
