לפני שנה. יום שישי, 4 באפריל 2025 בשעה 5:18
זה קטע מצחיק!
כי זה תמיד אותו סיפור.
פעם הייתי מופתעת כשהם היו חוזרים, ממש בהתחלה,
הולכים .. בטוחים שהם סוגרים דלת מאחורייהם,
בטוחים שמצאו משהו אחר, קל יותר, מהיר יותר, כזה שלא מצריך מהם המון מאמץ.
ואז הם תמיד חוזרים , מגלים שאין תחליף.
ואני רק שם, עומדת על הגבעה, מחייכת אל הנוף.
אף פעם לא שמרתי כעס, תמיד זה נגמר עם חיוך ובטוב, כי זה הבן אדם שאני.
והם תמיד חוזרים. תמיד מנסים לטפס חזרה, אבל הפעם הם מגלים שהדרך כבר לא קלה, הסלעים חלקים יותר, הצוקים גבוהים יותר, ואני רחוקה יותר.
מה שפעם היה קרוב ונגיש? נעלם.
ואני?
אני כבר לא מחכה להם בקצה.
היום אני יודעת: אנשים לא חוזרים אליי ,הם חוזרים אל מי שהם היו כשהיו לידי.
אל התחושות שהצלחתי לעורר.
אל המקומות בעצמם שהם שכחו שקיימים.
וזה בסדר. היום אני כבר יודעת..
"מי שטעם ..לא שוכח."