תובנות באות בלילה

כמה גבוה אתה מתכנן לעלות ,לפני שתפסיק להרגיש?

פעם, ריגוש קטן הספיק .
לעלות מ-0 ל-1 היה מדהים.
אחר כך, 1 כבר לא הספיק. הצורך הפך ל3.
מ-3 ישר ל 6. מ-6 ל-10. וכן הלאה..

כל ריגוש נהיה מהר מדי "הבסיס".
ומה שהיה פעם פסגת ההתרגשות ?הפך לנקודת התחלה.
הסטנדרטים עולים, הריגושים חייבים להיות יותר חזקים, יותר קיצוניים, יותר מטורפים.

נייתניאל ברנדן כתב:

"מה שנחשב אתגר היום, מחר ייראה שגרה והנפש תדרוש אתגר גדול יותר כדי להרגיש חיה."

וזה בדיוק מה שקורה:
הדופק צריך לעבוד קשה יותר בשביל להרגיש.

וזה ממכר.
כי כשטעמת מהשמים - קשה מאוד להסתפק באוויר.

זה לא תהליך מודע.

זה יצר.

זה דחף שלא עוצר.

אתה לא מחפש ריגוש- אתה רודף אחריו כמו מי שטובע ורוצה עוד אוויר.

"נפש שמתרגלת לרמות גבוהות של ריגוש, תדרוש עוד ועוד - עד שתאבד תחושת שובע."

וב-2025?
זה אפילו יותר קל להיתפס בזה.
היום, כמעט כל פנטזיה נגישה.
ריגושים שבעבר היו נשמעים דמיוניים ,הפכו עניין של כמה קליקים, כמה טלפונים, כמה שעות טיסה.
הכל כאן. הכל אפשרי. הכל זמין.

וכשאפשר להגשים כמעט כל דחף , האתגר האמיתי הוא לא לרדוף אחרי הכל, אלא לדעת מתי לעצור.
לדעת מתי להרגיש, ולא רק להתמכר לתחושת המרדף.

בלי איזון , אנחנו מתחילים לגלוש למקומות משוגעים.
מחפשים עוד קצת יותר, עוד קצת קצה , עד שמאבדים את עצמנו בין רגעים קיצוניים שאין להם סוף.

החוכמה היא לדעת להרגיש חזק 
בלי לשרוף את כל מה שבדרך. ואת עצמנו בפרט.

תחשבו על זה קצת ❤️ שבוע טוב 😈