יש משפט אחד, אכזרי במיוחד:
"מה אם הייתי עושה אחרת?"
"מה אם הייתי מתעקש?"
"מה אם לא הייתי נוסע לשם?"
"מה אם?"
משפט קטן, פשוט-שמכיל בתוכו הר געש של תסכול.
כי כולנו, כמעט תמיד, נגיע לאיזושהי נקודה בחיים ונחשוב– מה היה קורה אילו בחרנו אחרת?
והתשובה האמיתית ?
שאין דרך לדעת.
אין מכונת זמן. אין דרך לחזור אחורה.
ה"מה אם" נשאר תלוי באוויר - שאלה שאין לה תשובה.
ובכל זאת, אנחנו ממשיכים לשאול.
כי איפשהו בפנים, יש תקווה עיוורת שאולי, רק אולי, היינו יכולים לקבל תוצאה שונה.
שאם רק היינו פונים שמאלה במקום ימינה -הכל היה נראה אחרת.
אולי במקום לשאול "מה אם", אפשר להאמין שכל מה שקרה - קרה כפי שהיה צריך לקרות.
דרך אחרת להסתכל על החיים: לא כשרשרת של טעויות והחמצות, אלא כדרך מדויקת, גם אם לפעמים לא מובנת, שמובילה אותנו בדיוק לאן שאנחנו אמורים להגיע.
כי אין בחירה מקרית.
כל בחירה שעשינו, כל שביל שפנינו אליו -גם אם ברגעים מסוימים נדמה שהיה אפשר אחרת - נועד להיות חלק בלתי נפרד מהמסע שלנו.
ללמד, לבנות, לעצב אותנו בדיוק כפי שאנחנו צריכים להיות.
אולי ה"מה אם" הוא לא שאלה -אלא מראה.
שמזכירה לנו שגם אם לא תמיד הבנו תוך כדי, היום אנחנו עומדים בדיוק איפה שהיינו אמורים לעמוד.
איזה פילוסופית אני לאחרונה 😜
ותמונה כי איך אפשר בלי 🤭