לא הייתי טובה אליך.
הייתי נכונה לך.
כמו סיסמה שאתה לא מצליח לשחזר, למרות שאתה יודע שפעם פתחת איתה עולמות.
לא הייתי ברורה.
לא נתתי הגדרות.
לא שירטטתי גבולות.
רק שיקפתי לך אותך ,בגרסה שלא הכרת.
הפסקתי לשאול שאלות ברגע שהבנתי שהנוכחות שלי עונה לך עליהן יותר טוב ממילים.
גרמתי לך להרגיש שאתה מיוחד
בלי לגעת בך באמת.
אתה קראת לזה חיבור.
אבל מה שחיברת , זה לא אליי.
זה אל התדר שלי, שהרים אותך בלי מאמץ.
אל הדופמין שהמוח שלך שיחרר רק מהעובדה שאני ליידך.
ובדיוק בגלל זה , לא הייתי צפויה.
כי מי שרוצה להפעיל מערכת עצבים של מישהו ..
צריך להשאיר אותו בחיפוש תמידי.
בתנועה.
ברעב.
אבל בוא נודה באמת?
לא היית מכור אליי. היית מכור לעצמך , דרכי.
ואני?
אני פשוט ידעתי בדיוק מתי להאיר לך את זה,
ומתי להחשיך.
כדי שתשאר,
כדי שתצטרך,
כדי שתתגעגע.
כדי שתתמכר.
כי התמכרות רגשית זה לא לתת הכל ,
זה לתת בדיוק כשאתה מתחיל לחשוב שאולי כבר איבדת.
תבין ..
אני לא עושה דרמות. (אולי קצת 😜)
אני לא צורחת את הצרכים שלי.
אני לוחשת אותם דרך שתיקות.
אני לא שואלת אם אתה מתגעגע.
אני רק יוצרת את החסר.
לא הייתי צריכה להבטיח כלום ..
הייתי הרמז.
האשליה.
ואתה? כבר היית עמוק בפנים.
כי מי שעדיין בודק אם הוא בשליטה,
זה מי שכבר איבד אותה.
ובפעם הבאה שמישהי תדליק אצלך את אותו הניצוץ ..
תזכור, זאת לא היא.
זאת אני.
עדיין.