לפני 7 חודשים. יום שני, 9 ביוני 2025 בשעה 5:06
יש רגע כזה.
רגע שקט, הכל על mute
אתם שוכבים מחובקים, עטופים בשמיכה שכבר הספיקה לספוג גם את החום של הגוף שלו וגם את הרכות שבין הנשימות.
אין מוזיקה.
אין מילים.
רק התחושה הזאת, של משהו נכון.
ואז , את צריכה ללכת.
לא בגלל שאת רוצה.
פשוט כי העולם בחוץ לא עוצר.
בבוקר שאחרי..את קמה לאט.
הגוף שלך לא בדיוק מתפקד,
יותר כמו ממשיך את הלילה,
בכל צעד, בכל תנועה .. הוא שם.
את מרגישה...
איך הוא נכנס בך לאט מדי, חזק מדי, מדויק מדי.
איך הידיים שלו פיזרו אותך, השתמשו בך, בילגנו וטינפו הכל, ואז ליטפו מחדש.
אפילו כשאת מתכופפת להוציא משהו מהמקרר
האגן שלך מגיב כאילו הוא עומד מאחורייך.
הגוף זוכר תנוחות שעדיין לא הצלחת לשכוח.
כל צעד , שכואב לך.. כאב שלא בא לך שיעבור -את מחייכת.
חיוך קטן, פרטי, כזה שלא שייך לאף אחד חוץ ממך.
עד הפעם הבאה 🖤