נכנסתי בשקט. הדלת הייתה פתוחה. הוא חיכה שם במסדרון, שעון על הקיר, סיגריה ביד. לא חייך, לא קרא לי, רק הסתכל. ולפי המבט שלו כבר ידעתי. לא לדבר. לא לשאול. לא לזוז בלי פקודה. הוא לא רצה אותי, הוא רצה להשתמש בי. בלי מגע של רגש, בלי מילים, רק שתיקה וסימנים.
סגרתי את הדלת, הורדתי את הבגדים, עמדתי מולו עירומה לגמרי, ירדתי על ארבע, הוצאתי לשון, התקדמתי בזחילה איטית אליו. הוא לא זז, רק כשהגעתי עד הרגליים שלו, הוא הניח יד על הראש ודחף את הזין עמוק לגרון, לאט, ואז יותר חזק, בלי אזהרה. אחז לי בשיער, לא נתן לי לעלות, רק החזיק.
נחנקתי, התקשיתי לנשום, הוא המשיך. כששמע את הגרון שלי נאבק ,שלף החוצה, ירק לי בפנים, סובב אותי בגסות, משך את הידיים שלי אחורה, קשר, פישק לי את הרגליים עם הברך שלו, והתחיל להצליף.
הצלפות חדות, חותכות, ישר על התחת, על הירכיים, על הגב, עד שהעור בער. לא ספרתי. רק קיבלתי וספגתי.
אחר כך הוא לחץ לי עם היד על העורף, הפיל אותי לרצפה, דרך לי על הפרצוף. השאיר את הסוליה שם. לא לשנייה. לכמה שניות. כאילו אני רצפה. כאילו זה בדיוק המקום שלי.
כשהרים את הרגל שלו , הוא תפס לי במותניים , משך אותי אחורה אליו, וחדר לתוך התחת. יבש. בפנים. עד הסוף. בלי רחמים. יצאה לי צעקה, לא היה לי אוויר, הוא המשיך לזיין, קצב יציב, אגרסיבי, סגד לזכות שלו לקחת, לא לי.
הוא השתיק אותי עם האגודל שלו לתוך הפה, ליקק את הזיעה מהצוואר שלי כאילו אלו מים קרים, וגמר בתוכי, נשאר שם לכמה שניות, ואז יצא לאט.
ירד על הברכיים, קשר את הרצועה שעל הצוואר שלי לרגל של השולחן, לחש לי בשקט "אל תזוזי", קם, יצא מהחדר, ואני נשארתי שם, על הרצפה, קשורה, פתוחה, רטובה, מטפטפת, שותקת. רכוש.