יש משהו בכלוב שהוא ממכר.
התכנים, הסיפורים, הפוסטים, השיח, התשוקה שמתגלגלת בין המילים.
זה ממכר. זה מסקרן.
זה מושך לכתוב, לקרוא, לשתף, להכיר, לבדוק גבולות, להפעיל דמיון.
וזה כיף.ממש כיף.
ואני כותבת כבר שנים.
זה לא בשביל להרשים, זה פשוט חלק ממני.
ככה אני חושבת. ככה אני מרגישה. ככה אני בודקת את עצמי. מנהלת יומן מסע על ההתפתחות האישית שלי.
יש לי ראש מלא פנטזיות, מלא מילים, וצורך אמיתי להוציא החוצה. זה משחרר.
אבל עם כל ההתרחשויות, עם כל האינטראקציות,
יש משהו אחד שמלווה אותי כל הזמן ..
הידיעה הפשוטה, השקטה, שלא משנה מה ייכתב,
לא משנה מה ירגש אותי לרגע או יגרום לי לרצות לטעום,אני תמיד חוזרת אליו.
זה לא קשור לחשיפה.
לא תלוי בכמה לייקים הפוסט יקבל או בכמה הודעות ייכנסו בפרטי.
זה גם לא תלוי בכמה מישהו מצליח לחדור אליי דרך מילים.
כי יש אחד.. שכבר בתוכי.
לא מה שכתוב, אלא מה שנבנה.
לא פנטזיה, אלא אמת.
וזה מה שהכי מרגש.
לדעת שהמקום שבו אני באמת אני, באמת נמסה, באמת נפתחת ..הוא לא במה שכולם רואים.
הוא איפה שרק אני והוא יודעים.
ושם, שום דבר לא מתבלבל. שם .. אני יודעת. ומרגישה.
וכל התמונות שאני מעלה.. אפשר רק לראות, הוא זה שנוגע בכל מילימטר.