כשהגעתי לעולם החדש הזה, ליבי היה מלא בחששות. המקום היה מלא אפשרויות, אך גם מלא בסכנות בלתי נראות. השמיים נראו אינסופיים והאדמה זרה - כל צליל וריח היה חדש לי, והתחושות הבלתי מוכרות הכריזו בפניי על מסע לא ידוע.
בין כל הבלבול והפחד, הוא הגיע. ברגע שעיניי נחו עליו, הוא הקרין כריזמטיות שקטה ועוצמה פנימית. ניגש אלי בחיוך מרגיע והושיט את ידו. קצב הפעימות שלי נרגע מיד כשאחזתי בידו הייתה בה יד מנחה ומגנה, יד מוצקה אך עדינה שהציעה ביטחון וידיעה.
"אני אראה לך את הכל," אמר בקול שקט ובטוח. הוא מוביל אותי בנחישות, מרגישה מוגנת תחת עיניו האכפתיות. כל צעד שאנו עושים יחד פותח בפני פרק חדש, כל פינה נסתרת בעולם החדש הזה מכילה בתוכה סיפורים וסודות שחיכו שאגלה אותם.
כל מילה שלו מלאה חכמה, כל צעד רווי מטרה. הוא מראה לי עולם מרהיב, שילובים של צבעים ואורות שלא ידעתי שקיימים. הימים הופכים למסעות מרתקים, ובלילות הוא מוסיף לרגש וללמד אותי בסבלנות שאין כדוגמתה.
הוא חושף בפניי עולם שלא האמנתי שאוכל להכיר. דרך עיניו, אני לומדת לראות את היופי שבפשטות ואת האושר שבגילוי דברים חדשים. הוא נותן לי להרגיש משמעותית, כאילו העולם המופלא הזה כולו מחכה רק לי.
עם הזמן, החששות הולכים ומתפוגגים. במקום זאת נהייתי חלק מהעולם החדש הזה – עולם שבו אני לומדת להרגיש, לחוות ולהיות אני עצמי. ועכשיו, כשידו עדיין מחזיקה בידי, אני יודעת שמצאתי לא רק עולם חדש, אלא גם את עצמי.
