גורה

גורה עבדה קשה

עכשיו לנוח

שבת שלום 🩷

איך שנגמר הביוץ אני חוזרת לשנוא את כולם.

בוקר בוקר מאדרפאקרס 🩷

לפניי שיצא משדר הסיכום של פליי 10

מחשבה שמשתבשלת אצלי בראש מאז אתמול-

שולטת קטנה, זונה גדולה.

כלומר- שולטת שהזונה שלה גדולה פיזית יותר ממנה, יותר מאסיבית, יותר עסיסית, אולי אפילו יותר גבוהה בס"מ אחד. כמה משפיל להיות מוחזקת תחת מישהי קטנה ממך. ועדיין- מילה אחת שלה שוברת לך את הגוף.

 

 

 

 

 

יש לי זין יפהפה שהולך לישון איתי בלילה וקם איתי בבוקר.

הזין היפה הזה גם מאפשר לי לשחק באש ולעשות בדס"מ.

הזין הזה מחובר לאיש הכי מדהים בחיי.

הבוקר התחלנו לתכנן את ראש השנה והתחשק לי תפוח בדבש 🍯 

הלכנו על הגרסא של- בולבול בדבש. שנה טובה 🩷

 

 

 

לא יודעת כלום

 

 

בעוד כמה ימים היא תעמוד שוב מולי

והגוף שלי כבר יידע 

על ארבע

גורה

צייתנית

שלה

היוגה מגמישה אותי ממש

 

-נמחקה-😋

כשהתעוררתי הלכתי לראות אם אדוני כבר ער. אני יודעת שהוא אוהב לישון קצת יותר ביום שישי, אבל הציפייה וההתרגשות לא נתנו לי לישון יותר. ומה עושה ילדה קטנה? 

"בוקר טוב אבוש" אמרתי בשקט כשהזדחלתי למיטתו.

"בוקר טוב גורה שלי, איך ישנת?" 

"מעולה, אני כבר מלאה אנרגיה. להכין לך קפה?"

"כן, קפה"

את טקס הקפה אני כבר מכירה. כפית גדושה, מים רותחים, שלושה סיבובים עם הכפית. להגיש בשתי ידיים בקידה קלה. ישבנו לשתות שנינו ונהננו מעוגיות לוטוס ☺️

"אחרי שנסיים עם הקפה, תלכי למקלחת ותמלאי לך אמבטיה עם מים חמימים, תחכי לי שם בישיבה. לא להיכנס למים"

כן אדוני, ההתרגשות מתחילה לטפס לי לראש ולאוזניים, גל של חמימות עוטף אותי. אמבטיה...

התיישבתי עירומה על שפת האמבטיה וחיכיתי. דקות ארוכות, אני בוהה בקיר, רגליים בתוך המים הנעימים, ואז אני שומעת אותו מגיע. אני לא רואה מה הוא עושה. קול של מצית ואז ריח של אש.

נרות. אני מגרגרת. מחייכת לעצמי בלי שרואים.

"גורה, על ארבע, בתוך המים" אני נכנסת, המים חמים ועוטפים את הגפיים שלי. 

כיסוי עיניים מולבש עליי. פאק זה מוזר. אני בתוך אמבטיה על ארבע, מים שמגיעים לי למרפקים, פנים מקבילות לקו המים. ממתינה. עוד לא יודעת למה בדיוק, פשוט ממתינה.

דקה ועוד דקה ועוד אחת. הסבלנות שלי מתחילה לדגדג ולגרד לי בגוף. 

משהו נכנס לאוזן, ואז לשנייה. אוזניות?? מוזיקה? אני לא שומעת את האדון הולך ובא יותר. אני לא שומעת אותו מתקרב ומניח משהו על הגב שלי. גם לא רואה כשהוא לוקח נר ומתחיל לטפטף עליי. 

אני מתנשפת, הטפטוף הראשון תמיד מפתיע. גם כששומעים ורואים, אבל עכשיו, פי מאה.

חם. זה חם. זה נעים בטירוף. אני לא שומעת את עצמי כמעט, אין לי יכולת לדעת באיזו עוצמה האנחות שלי יוצאות לעולם. אני מתביישת... חשוב לי לשמור על שליטה ווקאלית, המוזיקה מפריעה לי הפעם. אין לי ברירה, אלא לשחרר.

עוד שעווה, גב תחתון ועליון, תחושה מוכרת מטפסת סביב הגב ואז אל החזה והלב שלי. עוטפת אותי כמו שמיכה. זה מה שהשעווה עושה לי, זכיתי להכיר אותה לא מזמן, וכמה שהתגעגעתי. כמו תינוק שעטפו וכרכו בשמיכות, מוחזקת בידיים אוהבות, אני כמעט נרדמת וצונחת עם הפנים לתוך המים. הפה כבר נוגע בקו המים. הכל מתערבל ומסתחרר והמציאות שוב נעלמת לי. זו רק אני והשעווה, אנחנו בחלום. 

אני מעורפלת, שמחה ושלווה. כורעת בתוך המים דקות ארוכות. נשארתי לשחות בבריכת ההורמונים הטובים. אני בעננים.

תפיסה בשיער מעירה אותי

"כיף לך גורה?" אני מגרגרת ונאנחת.

"אני שמח" הוא אומר בעודו מחזיר את האוזנייה לתוכי.

משהו נוגע בתחת שלי ויורד לכיוון השפתיים, מה זה? אדוני? דילדו נכנס באיטיות לתוכי. אני נאנקת וגונחת. 

לאט לאט, מזיין אותי עם דילדו מסיליקון שקוף שכבר פגשתי בעבר, אני זוכרת את הגודל ואיך שהוא ממלא אותי. אני מאבדת את זה. כל החושים משתוללים. אני כמעט צורחת מרוב עונג. ואז הוא יוצא.

אין לי מושג יותר, אין לי מושג מה הולך לקרות. אין לי שום דרך לשמוע או לראות, אני נתונה לחסדיו של אדוני. הדופק שלי בשמיים. 

אצבע מטיילת לכיוון התחת שלי, מגיעה לחור ומתחילה לעסות אותו. אדוני יודע שאני רגישה שם, לא כמו הכוס הזנותי שלי שנפתח בהתרגשות לכל המבקש אותו, התחת לעומתו, קמצן מאוד וצריך עבודה ארוכה וסבלנית עד שמסכים להיפתח. אגודל נכנס פנימה, אני מנסה להישאר רפויה. לנשום. אני מובכת. אצבע בתחת במניעה חושית כשכל מה שיש לי להתרכז בו זה הנשימות שלי. הצילו. זה לא נעים אבל גם לא כואב... אבוש מעסה אותי בפנים בעדינות, לאט, מסובב ומרים,לוחץ ומשחרר. אני מרגישה כמו צעצוע זול שאפשר לשחק בו. וזה נעים, אני אוהבת את זה. 

"מספיק לעכשיו" הוא מוציא את האגודל.

אני מספיקה לנשום שתי נשימות עמוקות לפניי שהדילדו חוזר לתוך הכוס וממלא אותו. 

הוא מזיין אותי מהר ועמוק, כשאני מנסה לברוח קדימה עם האגן הוא תופס אותי מהשיער בידו השנייה. אני מייללת. כך זה מרגיש להיות צעצוע מין בשירות האדון. כמה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה. עוד כמה פמפומים ואז הוא יוצא, משליך את הדילדו לתוך המים. 

האוזניות יוצאות מהאוזניים ואז כיסוי העיניים יורד. אני מקבלת את החושים בחזרה, במתנה מאדוני. 

"תסתובבי ותשכבי ברגליים מפושקות"

כך אני עושה, ומגלה את אדוני יושב על כיסא לצד האמבטיה, לוקח סיגריה ומדליק. 

"כמה שאני נהנה לראות אותך משומשת, חפץ לתענוג האישי שלי. את מבינה....לראות את המבט שלך עכשיו כשהמוח שלך ריק, מחוק לגמריי, בזכותי. זה האושר שלי"

ואני מבינה. אני מבינה את האושר כי אני זוכה לחוות אותו מהצד השני. סמרטוטית, מסטולה, מחייכת אליו. אני עוצמת עיניים כדי להתענג על עוד כמה שניות של שלווה.

"לפתוח פה" 

ועוד לפני שהספקתי לפתוח, זרם חלש של מים קפואים נוגעים בי. אני משתנקת

"זה קפוא!" אני מסננת מבעד לנשימות

"את צריכה קפוא עכשיו"

אני מצליחה ללגום חלק מהזרם שנשפך על החזה שלי.

פאק פאק פאק. כל החושים התעוררו, הסטלה מתפוגגת.

"תפשקי את השפתיים של הפוט שלך ותראי לי את הדגדגן"

מה?? 

"עכשיו"

הוא כורע אל שפת האמבטיה ולוקח את צינור המקלחת, מפרק לו את הראש ונשאר עם זרם מים בעוצמה בינונית שמכוון, איך לא, לדגדגן שלי.

לא לא לא

אני לא מאוננת מקלחת. לא יודעת, לא רוצה,פוחדת

אני פאקינג מובכת

פתוחה שם מולו, לא בטוחה שאצליח לעמוד במשימה החדשה. הזרם נוגע בי ואני מתחילה לייבב.

תוך שניות המוח נמחק שוב, אני לא יודעת מי אני יותר, רק שזרם מים מתעלל לי בדגדגן, לא יודעת כמה ולמה ואיך, רק שאני אבודה תחת הזרם. מרגישה את השיא מתקרב, 

"אני עומדת לגמור" הצלחתי להתריע 

ואז הוא סופר

10, 9, 8, 7...

"אני לא אצליח-" הספירה מלחיצה אותי, אני לא עומדת בזמנים.

"שקט! שוב- 10,9,8,7,6,5" הגמירה הגיעה בחמש או ארבע, פספסתי את התזמון, המשכתי לרעוד עד שהגיע לספרה 1. אני איענש?

פרצתי בבכי 

של שחרור 

"ילדה טובה שלי, אבא העביר אותך אילוץ אורגזמה?"

"כן" בכיתי לתוך הכתף שלו

פעם ראשונה.

אחת מתוך מאות פעמים של מאות דברים 

שגורה צריכה לעבור.

 

🩷

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שוב אכילה רגשית

שוב היא מבקרת אותי ומזכירה שהיא כאן כדי להישאר

בעצם,אכילה רגשית היא מערכת היחסים הכי ארוכה שתהיה לי במהלך החיים. 

אני לא שונה ומיוחדת, לא סובלת מהפרעה נדירה, פשוט סתם שמנמנה.

סתם ילדה שהעבירה את רוב הילדות בחיפוש והינדוס של הממתק האולטימטיבי

סתם אישה שלמדה לסמוך על אוכל ולתייג אותו כחבר הכי טוב.

סתם עובדת בחנות שמתרגשת כשיש שוקולדים במגירת המסמכים.

סתם בת זוג שמענישה ומפנקת את עצמה באוכל בהתאם למצב הזוגי.

סתם בת אדם בעולם שכל מה שהיא מפחדת ממנו- הוא להישאר לבד.

ואוכל הרי? לא משאיר לבד. אף פעם. כמו נשלט צייתן עושה מה שאני אומרת. אני השולטת, אני מחליטה. אוכל מחכה לי יפה יפה עד לרגע שאני בוחרת.

אוכל עושה לי בחילה כשאני משתמשת בו יתר על המידה.

אולי הוא לא הנשלט שרציתי

אולי לא נועדתי לשלוט

ביום חמישי סיימתי לעבוד ורצתי לתפוס רכבת למרכז. התיק הסגלגל שלי כבר חיכה מוכן וארוז בפיג'מה, בגדים, וכל מה שילדה צריכה כדי ללכת לישון אצל אבא.

כשהגענו אליו נתבקשתי להכין ארוחת ערב, כיאה למשרתת שאני. כמובן ששמחתי מאוד לקבל את המשימה ולבצע אותה באהבה 🩷 אבוש מילא אמבטיה חמה וטבל בתוכה בזמן שבישלתי, שמעתי אותו מזמזם ושר עם המוזיקה שליוותה אותו במנוחה. איזה מזל שזכיתי להיות איתו ברגע יפה שכזה, מנוחה אמיתית אחרי שבוע של עבודה קשה.

כשכל הקציצות נכנסו לסיר להתבשל ברוטב העגבניות שמעתי אותו- "שפחה" הוא קרא, וניגשתי אל חדר האמבטיה. "קרצפי אותי" 

"בשמחה אדוני" עברתי עם הספוג המוקצף על גופו ונהניתי לשמוע את אנחותיו. עברתי וסיבנתי את כל איבריו, בעדינות, המים עדיין חמימים. נעים לי.

"לכי להמשיך לבשל" 

כמובן אדוני. כמעט שכחתי שיש סיר רותח על האש. כשאני אצל אדוני אני מצליחה להתרכז רק בדבר אחד, בו. המוח ריק, אני מחכה להוראות. זה מקומי. 

איחדתי את הפסטה עם הקציצות והרוטב והגשתי לשולחן בשתי צלחות. "האוכל מוכן אדוני, בזמנך." הודעתי בחיוך.

הוא הגיע אל המטבח ותפס אותי בשיערי.

"על הברכיים גורה, לפשק. פה גדול"

שיעור ראשון בגרון עמוק.

פעם ראשונה, עד הסוף פנימה. נחנקת. מנסה להדוף. נשימה. פעם שנייה, עד הסוף. אני מחזיקה שתי שניות ונחנקת. הוא יוצא

"כל הכבוד קטנה שלי, מדהימה, ככה בדיוק, לאט לאט"

המשכתי למצוץ ולינוק ולשאוב וללקק,

אדוני עצר והתיישב על כיסא האוכל וסימן לי להמשיך. פעם שלישית, רביעית. זה לא נהיה קל, אבל אני כבר פחות מתנגדת. עדיין פוחדת, אבל הוא יודע מתי לשחרר, פעם נוספת, כולי מלאה דמעות. אחרי שתפס לי את הראש וזיין את הפה שלי מספר שניות נוספות, הוא דחף בפעם האחרונה את הזין פנימה לתוך הגרון וגמר בתוכו. צמרמורת, הזרע של אבוש בפה שלי. אני לא משחררת. כמה שניות עד ששנינו נוחתים חזרה לארץ ורק אז אני לוקחת איתי הכל ובולעת.

עשיתי את זה, עם דמעות ונזלת ויללות קטנות של חוסר אונים, הצלחתי. ואבא היה מאושר 🩷 

"עשית אותי גאה ילדה שלי, אני כל כך גאה בך. אבא פה ללמד אותך דברים שלא חשבת שתלמדי. אבא ימתח את הגבולות שלך, ותמיד ישמור עלייך, כי את הילדה הקטנה שלו." הוא חיבק אותי חזק חזק. 

"עכשיו בואי נהנה מהאוכל שהכנת לנו, מתוקה שלי. אחר כך נלך לישון, מחר יום חדש עם שיעור חדש"