7 שנים חיכיתי לנשק אותו.
בדרך כלל אני שונאת להתנשק איתם.
לערבב את הרוק שלי בשלהם,
לטעום משהו פחות ממושלם.
7 שנים שדרכנו הצטלבו פה ושם
אבל כלום לא קרה.
הוא משך אותי אליו,
ונישק אותי בעוצמה.
ידעתי שזו תשוקה שנאגרה עד לפיצוץ.
במצב רגיל, הייתי דוחפת אותו ונותנת לו סטירה,
אבל 7 שנים של ציפיה
הותירו אותי ללא חוקים.
פעם בחודש הוא מגיע,
שבוע ההתנקות שלי.
שבוע ניקיון, שבוע ללא.
שבוע של גמילה מגברים.
שבוע בלי זין.
או לפחות ככה חשבתי, עד שקיבלתי הודעה
שהקפיצה לי את הלב, יותר נכון את הליבידו.
שיבוא, שיכנס, שידחוף, שיחדיר.
שאגמור, שילך.
הג'ינג'י שלי.
לא בגלל צבע השיער שלו.
בגלל שהוא היחיד שנכנס בשבוע השקט של החודש.
כשהוא נכנס, מרבים בשמחה.
תשאלו את השכנים…
האיבר שלו התחיל להתנפח,
הדופק עלה.
הורתי לו לשכב על הגב ולא לזוז.
התחלתי להרטיב לו את הזין, למלא אותו ברוק
ואז התחלתי להשתפשף עליו, כולי רטובה.
אחרי פרק זמן שהוא עומד חזק ואני כבר לא מתאפקת,
התיישבתי עליו, בא לי לשבור לו את הזין.
רכבתי עליו שעה ארוכה, היה אסור לו לזוז.
אני קובעת את הקצב והעומק.
"אסור לך לגמור" נאנחתי.
הוצאתי את הויברטור האדום שלי,
ואמרתי לו שיצמיד לי אותו לדגדגן.
הוא ציית, קירב את הרטט הנפלא הזה אליי.
הרגשתי מלאת עונג, שאני הולכת להתפוצץ מהנאה.
"אני גומרת" צעקתי ושיחררתי עוד כמה אנחות חזקות,
כאלו שכנראה הרעידו את הבניין.
הוא עוד לא הרוויח את הגמירה שלו.
הוא צריך עוד קצת סבל…
קמתי ממנו, נשטפתי קלות והבאתי איתי כמה אטבי כביסה.
צבטתי לו את הביצים עם שלושה,
עוד אחד לכל פטמה ואמרתי לו לעמוד על ארבע.
הגיע זמן ההצלפות.
אני רוצה שיכאב לו כל כך שהוא לא יוכל לשבת שבוע,
שבכל פעם שיתיישב הוא יחשוב עליי.
התקרבתי, לבושה בבגד גוף מתחרה דקה,
נשמתי עליו בעדינות.
העברתי את אצבעותי על גופו הרופס.
60% אלכוהול ו40% סיגריות, קאמל צהוב.
מי עדיין מעשן את זה?
תפסתי לו חזק את האשכים, שיכאב.
הוא הסתכל עליי בעיני העגל שלו ושתק.
אני רוצה שהוא יסבול.
מי חשב שלבחור כל כך עדין
יכול להיות כל כך הרבה יצר?
זה הרגיש כאילו יש בו זעם מודחק
שיוצא רק במין, בנתיים.
הוא רוצה שיכאיבו לו אבל מכאיב בעצמו.
הוא לא יודע מה הוא רוצה…
מזל שאני יודעת.
אני אוהבת לשמוע אותם מתחננים.
אני יודעת שאני הדבר הכי טוב שקרה להם,
"טוב" זה דבר יחסי אני מניחה…
אי אפשר להשוות אלי שום דבר שהיה לפני או יהיה אחרי.
אצלי הקווים בין עונג וכאב כל כך דקים שאפשר לפרוט עליהם מנגינות של מלאכים.
הפנטזיה האסורה, החלום הרטוב, הקו בין מציאות ודמיון.
ובכל זאת, זה לא חלום. זאת אשכבה.
היפרדות אחרונה מרעיון עליו הם שקדו פרק זמן בלי מעורער.
הרי לילה איתי, הוא חד פעמי (תרתי משמע).
הוא הינהן.
הטה מעט זאת זוויות הפה מעלה, לחיוך עדין,
ושתה עד הטיפה האחרונה.
"זה חמים" הוא אמר.
זאת הפעם הראשונה שלי.
"זה הולך להיות הקוקטייל האהוב עליך" עניתי והחזרתי את החוטיני האדום הדק בחזרה למקום.
אתה לא חייב לבלוע את זה.
אתה צריך לשתות לרוויה.
זאת לא חובה, זה תענוג.
אתה תהנה, שמעת?
יש ימים שהגברים היחידים שאני עונה להם,
הם שליחי וולט.
מצחיק, גם הם לובשים כחול,
מספקים לי את מבוקשי על פי הזמנה,
לא מדברים יותר מדי,
והולכים ברגע שקיבלתי את מבוקשי.
צריך לייצר אפליקציה כזו לגברים,
את נכנסת, מסתכלת, משווה, בוחרת,
מזמינה, הוא מגיע, מספק את הסחורה
והולך.
אם זמן ההגעה היה מהיר והשירות טוב,
אולי אפילו אשאיר טיפ.
בכל יום שלישי
הוא שלח לי זר פרחים כחולים בצהריים,
וגיפט קארד בערב,
איך אומרים? שלישי, פעמיים כי טוב.
גם אני השקעתי,
קניתי במיוחד עבורו מסקנטייפ כחול,
ואפילו ספנקר תואם.
האיש הכחול והדרדס שלו היו תעסוקה נחמדה.
עוד סיפור למגירה, עוד בוקסר לאוסף.
