קאבוי

יש לי ידידה טובה. הכרנו בכלל בטינדר – התחיל כסטוץ, נגמר בידידות. או יותר נכון, ממשיך בידידות. אבל האמת? הסקס בינינו היה טירוף. מהטובים שהיו לי. היא יודעת מה היא עושה, בלי יותר מדי משחקים, פשוט חיית סקס, ומצאה את הדרך המדויקת לטפל בי – גם בגוף וגם בראש.

הקטע הוא, שאנחנו עדיין בקשר טוב. מדברים מלא, גם על סקס, פתוחים, אפילו יצא לה לקרוא פה כמה בלוגים שלי. היא גם בין היחידות שיודעות עליי באמת – שאני דו, שאני נשלט, הכל.

אבל היום יש לה חבר.

ובניגוד לעבר, כשהייתה רק במערכות יחסים פתוחות – עכשיו זה לא מרגיש לי ככה. לא שאלתי, לא ביררתי, וגם לא נעים לי לשאול. לא רוצה לחרב קשר טוב, לא רוצה לבגוד באמון, וגם לא רוצה להסתבך עם מישהו אחר על הגב שלה.

אבל אני מת לזיין אותה שוב.

וזה נשאר בגדר פנטזיה – שיחות סקס פה ושם, אבל שום דבר מעבר.

נראה לי שזה יישאר ככה – לא כי לא בא לי, אלא כי לפעמים אתה פשוט מכבד את הקשר, גם אם זה שורף לך בגוף.

ואם אתה קורא את זה פה… כן, את בטופ 10 שלי.

וכן, לפעמים קשה לי לעצור את עצמי. אבל נראה לי שפה אני עוצר

פונה גם לנשים וגם לגברים

לא מחפש כרגע להיפגש – רק לדבר כאן.

שיחה קלילה, זורמת, אולי גם קצת חרמנית אם נרגיש בנוח.

בלי מחויבות, בלי לחץ – רק להעביר את הזמן בכיף

כל המצב הזה בארץ לא עושה לי טוב. כמו לכולם – גם עליי זה יושב. הראש לא שקט, הגוף בלחץ, המחשבות רצות בלי הפסקה. אבל יש דבר אחד שעוזר לי להירגע: לעשות ביד.

כן, ככה פשוט. אני לא מחפש להתחכם או להתייפייף. זה מרגיע אותי. ברגע שאני גומר – יש שנייה של שקט בראש. של ריק. של רגיעה.

בדרך כלל אני עושה את זה כמו שצריך. יש לי טקס. אני משתמש בדילדו שלי, בונה לעצמי את האווירה, משחק עם השפיך אחר כך – זה חלק מהעניין. אבל בתקופה הזו? הכול לחוץ. הכול מהיר. אני פשוט עושה ביד, גומר, וזהו. בלי משחקים, בלי טקס, בלי מעגלים מיותרים.

לא אידיאלי, לא מה שאני רגיל אליו – אבל זה מה שיש עכשיו. זה מה שמרגיע אותי.

מקווה שיבואו ימים שקטים יותר. לכולנו

בפנטזיה שלי, אני בזוגיות עם אישה שיודעת שהיא עושה מה שהיא רוצה – בלי הצורך להסתיר. היא בוגדת בי, אבל לא בסתר. להפך – בגלוי.

אני חוזר הביתה, פותח את הדלת, ורואה אותה שוכבת עם גבר אחר על המיטה שלנו. היא מסתכלת עליי ואומרת בקור רוח: “תשתוק. אל תפריע.”

ואני שותק. לא מתקרב. לא עוצר אותה.

לפעמים היא אפילו קוראת לי רק כדי לנקות את מה שהשפיך שלו מכוס שלה או מהתחת .

יש לי גם פטיש – בנות שלובשות בוקסר.

זה מחרמן אותי הרבה יותר מחוטיני.

משהו במראה הזה פשוט עושה לי את זה.

ויש עוד פנטזיה –

שהיא באה אליי, מסתכלת לי בעיניים, ואומרת לי לעשות ביד, מולה.

וכאשר אני גומר , היא נותנת לי לגמור  על התחתונים שלה, ואז פשוט לובשת אותם.

בשיא הטבעיות. בלי מילה

היום נפגשתי עם ידידה שלי שאני מכיר מאז כיתה ח’.

היינו באותה שכבה, ובין כיתה י’ לכיתה י”ב היינו אפילו באותה כיתה.

באיזשהו שלב בכיתה י’ היא הפכה להיות הקראש שלי.

הייתי בקטע שלה במשך כמה שנים טובות – גם אחרי התיכון, ואפילו בצבא.

גם אחרי השירות, המשכנו להיפגש מדי פעם. באחד המפגשים האלה הגעתי עם כמה חברים, ובמהלך אותו ערב היא התחברה לאחד מהחברים הכי טובים שלי – והם התחילו לצאת.

באותה תקופה רבתי איתו בגלל זה. אחר כך הם נפרדו.

היום אני גם לא בקשר איתו, אבל מסיבה אחרת לגמרי.

עם הזמן פשוט התרחקנו, והקשר בינינו הפך לפעם בשנה – כשיש מפגש מחזור, או כשמישהו מהשכבה מתחתן.

כמעט ולא היינו מדברים, אולי כמה מילים פה ושם.

והיום – יצא שדיברנו, ונפגשנו.

הלכנו לשחק סנוקר. המשחק הראשון היה “על תרבות” – התערבנו על מסאז’.

הפסדתי לה, הכנסתי בטעות את השחור.

אחר כך, במשחקים החופשיים, ניצחתי אותה שלוש פעמים ברצף. זה נגמר 3:1 לטובתי, אבל הפסדתי בהתערבות.

אחר כך נסענו אליה הביתה. עשיתי לה מסאז’.

במהלך המסאז’ רציתי להתקרב אליה, אולי לתת לה נשיקה או משהו בסגנון – אבל זה לא קרה.

אותם חששות שתמיד היו לי – חזרו.

אחרי זה עוד דיברנו קצת, והצלחתי לשכנע אותה לעשות לי גם מסאז’ של כמה דקות.

קיבלתי את המסאז’, וזהו. שם זה נגמר – כמו תמיד.

אולי רמזתי. אולי שוב לא עשיתי כלום. בדיוק כמו תמיד.

אולי אלה פשוט תחושות מהעבר שמתעוררות לפעמים, אולי זה משהו אחר – אני לא ממש יודע.

לפני כמה חודשים גם יצא שדיברנו, ואפילו הזמנתי אותה לדייט, אבל זה אף פעם לא קרה באמת.

נראה לי שהיא לקחה את זה בצחוק.

ולמען האמת, בתקופות שהיה לי קשר זוגי – לא היו לי הרגשות האלה.

זה קורה רק כשאני רווק, כשאנחנו נפגשים לבד.

וזהו.

היי לכולם,

יש לי שאלה אמיתית – לא בצחוק, לא בציניות, פשוט סקרנות טהורה (אוקיי, אולי גם קצת גירוי מהצד).

בזמן האחרון אני רואה באינסטגרם יותר ויותר בנות שמצלמות את עצמן ברחוב עם פלאג בתחת.

לפעמים זה סתם הצצה קטנה בין הבגדים, לפעמים ממש עם זנב או קישוט בולט, ולפעמים זה פשוט כתוב בתיאור – “יוצאת לסידורים עם הפלאג”.

עכשיו תכלס – אני לא יודע אם זה קטע לרשת, משהו שעושים בשביל הסרטון, בשביל הצומי, או שזה באמת נעים.

כאילו, מה הקטע? זה מרגש? זה נותן תחושה טובה?

כי בינינו – להסתובב ככה בחוץ, עם גוף זר בתוכך, בטח דורש גם נוחות, גם ביטחון, וגם איזה משהו בראש שצריך להיות פתוח ממש.

וזה מביא אותי לשאלה השנייה:

האם זה לא מסוכן?

אני מתכוון ממש פיזית – זה עלול להיתקע? להיכנס יותר מדי פנימה? לעשות נזק?

כי מצד אחד זה נראה קליל וזורם, ומצד שני – מדובר בגוף שלנו, וזה לא בדיוק משהו שתוקעים כמו עגיל באוזן.

אני לא שופט, באמת שלא. להפך – יש משהו סופר מעניין במקומות האלה שבהם מיניות נפגשת עם יומיום.

אני פשוט סקרן.

מי שחוותה את זה או מבינה בזה – אשמח אם תאירו לי את העיניים.

כי יש מצב שאני מפספס פה משהו גדול. או קטן… עם זנב.

הכרתי מישהי.

לא קשר גדול, לא אהבה מהסרטים – אבל היה שם משהו. משהו קטן, פשוט, נעים.

שיחות טובות, זרימה טבעית, צחוקים, והיה לנו לילה אחד. רק לילה אחד של סקס.

אבל זה לא עוזב אותי.

משהו באיך שזה קרה… בדיוק כמו שאני אוהב.

היא ידעה לגעת, להוביל, לתת. ואני הייתי בצד שלי – מקבל, מתמסר, נמס בתוך הידיים שלה.

לא דרמטי, לא רועש. פשוט אמיתי.

ככה אני אוהב. ככה אני זוכר.

ומאז אותו לילה – כל פעם שאני חושב על מגע, זה חוזר.

התחושות, המבטים, איך שהיא נראתה באור החצי כבוי.

אפילו בפוסט הקודם שכתבתי כאן – כשעשיתי ביד עם מחשבות בלבד – זה היה שם.

היא.

הלילה ההוא.

אבל מה עשיתי עם כל זה?

ברחתי.

נעלמתי לה. בלי הסבר. בלי סיבה ברורה.

איזו טעות מטומטמת.

וכשהיא כעסה – היא הייתה לגמרי צודקת.

אחרי כמה שבועות של שתיקה – חזרתי. שלחתי הודעה, ניסיתי להסביר.

היא הקשיבה. היא פתחה דלת.

חשבתי שאולי יש דרך לחזור.

אבל אז שוב – נעלמתי. בלי לחשוב, בלי להבין למה.

אני כותב את זה עכשיו, לא כי אני מצפה שתחזור.

ולא כי אני מחפש שיסלחו לי.

אני פשוט מודה.

שברחתי ממשהו טוב.

שלא ידעתי להחזיק.

ושהלילה הזה, היחיד שהיה לנו – נשאר לי חרוט איפשהו בין הגוף ללב

הרבה זמן לא הייתי פה. לא כתבתי, לא נכנסתי, לא נגעתי אפילו בעצמי כמו שצריך. החיים קצת טרפו אותי – כמו שהם יודעים.

אבל היום…

היום חזרתי. לא רק לפה, אלא לעצמי. לגוף שלי. לדחף שמבעבע מתחת לפני השטח.

לא חיפשתי פורנו, לא דפדפתי, לא הסחתי את הדעת. רק אני, המחשבות שלי, הידיים שלי, והדופק שדופק חזק כמו תוף מלחמה.

כיביתי את האור. לקחתי את חומר הסיכה, פתחתי את הרגליים, ונתתי לעצמי להרגיש.

לאט. עמוק. מתמסר.

התחלתי באצבעות, בזהירות אבל בלי פחד. נגעתי איפה שצריך, פתחתי את עצמי לגמרי. הגוף שלי זכר, אפילו אם הראש שלי שכח.

ואז שלפתי את הדילדו.

הכנסתי אותו לאט, כמו שותף ותיק שחיכה בסבלנות לתור שלו.

הוא נכנס, ואני נפתחתי. פיזית. רגשית. מנטלית.

עשיתי ביד בדיוק כמו שאני אוהב – בלי לחץ, בלי קצב חיצוני שמכתיב. רק אני שולט.

והשיא הגיע כמו גל שקט אבל עוצמתי. נשפך ממני בלי מעצור, בלי התנצלות.

לקחתי ממנו טיפה. רציתי להרגיש את כל מה שקרה שם. וזה היה טעים. מוכר. שלי.

סיימתי עם חיוך קטן. בלי אשמה. בלי בושה. רק סיפוק טהור וגוף שנושם סוף־סוף באמת

הכול התחיל מהודעה פשוטה באתר.

לא משהו דרמטי, לא מילים מפוצצות — אבל משהו שם עבר.

תוך זמן קצר מצאנו את עצמנו ממשיכים את השיחה בוואטסאפ.

באתר ביקשתי ממנה את המספר שלה, והיא שלחה לי אותו.

ובמקביל — שלחה לי בעצמה הודעה ישירות לוואטסאפ האישי שלי.

זאת אומרת, היא הצליחה לקרוא אותי דרך האתר, להבין מי אני, ולגלות אותי בעצמה.

וזה משהו שהדליק אותי לגמרי.

סימן ראשון.

קבענו להיפגש ביום שישי בערב.

בדרך אליה קצת טעיתי, שלחתי הודעה שאני מאחר — וקיבלתי מיד הודעת נזיפה קצרה, ישירה.

סימן שני של הדלקה.

ישבנו, דיברנו, אכלנו. זה הרגיש נעים, חם, פשוט.

אחר כך המשכנו אליה הביתה.

כשהגעתי אליה, ירדתי על הברכיים.

היא ליטפה אותי.

היד שלה הייתה חמה.

המגע — מחרמן, נעים, מלטף בדיוק כמו שצריך.

הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים.

העיניים שלה היו מלאות באש, חדות, יפות.

סימן שלישי.

אחר כך היא לקחה אותי לסלון, התיישבה על הספה.

ואני — על הרצפה, לידה, בדיוק איפה שהייתי אמור להיות.

המקום שלי.

היא ליטפה אותי, ואז הכניסה לי אצבע לפה, ואני מצצתי אותה.

וזה היה הדלקה נוספת. סימן רביעי.

היא המשיכה ללטף אותי, צבטה לי את הפטמה — וראיתי אותה מתפתלת מהנאה.

היא ביקשה שאוריד את הבגדים.

שאגע בעצמי.

עשיתי את זה כשהעיניים שלנו מחוברות — והיא פשוט הייתה שם.

כולה.

כשהשפיך שלי נשפך על הרצפה, היא לקחה את היד שלה, העבירה דרך הזין שלי,

לקחה ממנו טיפה — והכניסה לי אותה לפה.

זה היה מטורף. סקסי. מדויק.

רציתי שתיקח את הכול. שתעשה בי מה שהיא רוצה.

וזה היה הסימן החזק והחשוב ביותר מכל מה שהיה באותו ערב.

הסימן לזה שהיא רואה אותי.

שהיא מובילה.

ושהשליטה שלה בי — כבר לא שאלה. היא עובדה.

אחרי כמה רגעים, היא ביקשה שאנקה הכול.

עשיתי את זה.

ואז נעמדתי.

היא חיבקה אותי מאחור.

אני ערום, חשוף.

והיא לבושה — עטופה, שקטה, שולטת.

וזה רק הדגיש את המעמד.

החום של הגוף שלה הדהד בי.

במהלך הערב היא לחשה לי כמה מפנטזיות שלה…

איך היא רוצה לזיין אותי עם סטרפ-און.

איך היא רוצה לקחת אותי ליער, להפשיט אותי, להחליט עליי.

וכל מילה שלה פשוט הציתה אותי עוד ועוד.

וזהו.

לא קרה יותר מדי.

אבל בשבילי — זה היה המון.

חוויה חושנית, עמוקה, חדירה פנימה.

אנחנו בקושי מכירים.

אבל באותו ערב הרגשתי שאני הכי חשוף שיש —

ושהיא, לרגע אחד, הייתה הכול.

ולא היה רעש.

הכול שקט.

רק היא.

המגע שלה.

המילים שלה.

הנוכחות.

והאמת?

התאהבתי בה.

ותוך שניות, מצאתי את עצמי חשוף — הכי בעולם —

לבני אדם שאני לא באמת מכיר.

אבל היא, תוך שנייה — הכירה אותי.

ידעה בדיוק מה אני צריך.

איך לגעת. איך לדבר. איך להיות שם.

וזה הרגיש לי הכי נכון.

הכי מדויק.

הכי במקום.

אבל אז, הייתי צריך ללכת.

הגוף קם, הראש זז — אבל הלב רצה להישאר.

כל כולי רצה להישאר.

להרגיש אותה עוד.

להיות איתה עוד רגע.

לא לעזוב.

רציתי להרגיש את הסטרפ-און שלה חודר אליי.

להרגיש איך היא משפילה אותי.

לראות אותה נהנית מזה.

להרגיש את הכאב ממנה.

אולי גם שתשב לי על הפנים.

אולי אפילו תשתין עליי — (לא יודע אם היא בכלל בקטע הזה).

רק רציתי להרגיש את חום הגוף שלה,

לראות את העיניים שלה מקרוב,

ולהרגיש שוב את הליטוף הזה —

החם, הרך, המדויק, שהיא יודעת לתת כל כך טוב.

אבל זה כבר לא משנה מה אני רוצה עכשיו —

כי הסיפוק שלי לא שווה יותר.

הסיפוק שלה הוא החשוב.

וכל מה שאני יכול לקוות עכשיו —

זה לעמוד בציפיות שלה.

ועכשיו? אני כולי שייך לה.

יש סופי שבוע שגורמים לי לעצור רגע, לקחת נשימה עמוקה, ולהרגיש שאני צועד עוד צעד במסע האישי שלי.

הסוף שבוע האחרון היה בדיוק כזה — מלא ברגעים מסקרנים, חוויות מפתיעות, וגילויים חדשים על עצמי.

יש כמה חוויות שאני שומר לעצמי כרגע, אולי אשתף בהן בעוד כמה ימים כשזה ירגיש לי נכון.

אבל יש אחת שאני כן מרגיש בשל לשתף: הלילה השני שלי בדנג’ן.

חמישי האחרון היה ערב פונדום, וכשהגעתי — הרגשתי שהפעם אני בא עם יותר ביטחון.

כבר ידעתי קצת יותר למה לצפות, הכרתי את האווירה, את הפרצופים, את הדינמיקה.

הפעם, בזכות המלכה קימברלי, הצלחתי לקחת חלק פעיל בערב.

שאלתי אותה אם אפשר להשתתף בסשן, והיא חייכה ואמרה לי:

“תוריד את המכנסיים ותתמקם כאן על ארבע.”

התמקמתי, חיכיתי, ואז הגיעה מלכה אחרת.

ואז זה קרה — התחושה החדה של ההצלפה הראשונה.

אחריה השנייה, ואז עוד אחת.

החום התפשט, הריגוש גבר, והתחלתי להרגיש את הקצב.

לאחר שהיא נתנה לי את השוטים, היא הסתכלה עליי ואמרה:

“כלבלב חמוד, פשוט מחכה בסבלנות.”

ואז הוסיפה:

“תזדקף טיפה, אבל תישאר על ארבע. עכשיו תוריד את החולצה.”

הרגשתי את המגע, את הכאב המתוק, את התחושות שזורמות בגוף בגלים.

אחרי הסשן התחלנו לדבר.

השיחה זרמה, גילינו שיש לנו לא מעט תחומי עניין משותפים — וזה יצר חיבור מעניין, מיוחד.

באותו ערב, הפכתי להיות הקלבלב שלה — חוויה אינטימית, עמוקה, מלמדת.

אחד הרגעים הזכורים ביותר היה כששיחקנו עם שעווה חמה —

היא טפטפה עליי, ובאותו הזמן מישהו אחר טפטף עליה.

אדום ולבן מתערבבים בתחושות וברגש,

חום וקרירות מתנגשים ויוצרים רגע שאין דרך לתאר במילים.

סשן בתוך סשן.

כשחזרתי הביתה, עוד הייתי מלא בתחושות.

הראש עמוס בחוויות חדשות, רגשות שעוד הייתי צריך לעכל.

הפעם גם פתחתי את עצמי יותר לשיחות עם אנשים,

משהו שבפעם הראשונה פחות קרה לי.

התחברתי, דיברתי, שיתפתי.

זה היה ערב מסקרן, מפתיע, חווייתי.

העולם הזה מרתק אותי יותר ויותר,

ואני מרגיש שאני בדיוק איפה שאני צריך להיות.

עד הפעם הבאה — להמשיך לחוות, להמשיך להרגיש.