ביום-יום שלי אני שולט. אני מדריך, אני זה שקובע את החוקים. בצבא הייתי מפקד, אפילו רס”פ, תמיד זה אני שמוביל, שמחליט. גם בבית, במשפחה, בזוגיות – תמיד אני זה שקובע את הכיוון. אני רגיל להיות זה שמחזיק את המושכות.
אבל דווקא בחדרי חדרים, במיטה, הרעיון של לאבד את השליטה – זה מה שמחרמן אותי. זה מה שמטלטל אותי. הפנטזיה של לוותר על ה”פרי-קונטרול” שלי, פשוט לתת למישהי אחרת להוביל, להחליט מה עושים, איך עושים את זה, ובאיזה קצב – זה טירוף. לאבד את הכול, להיכנע לרגע, לתת לה לקחת אותי לאן שהיא רוצה – זה משהו שאין לו תחליף.
אם זה כשהיא יושבת עליי ודורשת שאעשה רק מה שהיא רוצה, אם זה כשהיא שולפת סטרפ-און ומבהירה מי כאן מחליטה, או אפילו אם היא בוחרת להשפיל אותי בצורה אחרת לשתין עלי כדו – הכול הופך לחוויה מסעירה. זה המקום שבו אני מרגיש חופשי באמת.
אמנם יצא לי להתנסות בזה רק כמה פעמים, מעט מדי, אבל כל פעם מחדש זה היה מסעיר יותר. זה משהו שהייתי רוצה לחוות בתוך זוגיות, לא רק כחלק מסקס מזדמן. לא כדרך חיים, לא כל הזמן, אבל כמשהו שקיים בזוגיות – איזון הפוך לכל השליטה שאני מחזיק ביומיום.
אני עדיין לא שם. אבל יום אחד? כן, אני מקווה שכן.