יש פנטזיות שהן כמו חלום בהקיץ – מחשבות שאנחנו יודעים שלעולם לא יתממשו, אבל זה לא מונע מאיתנו להרגיש אותן חזק, עמוק, כמעט כאילו הן אמיתיות.
אחת הפנטזיות שלי היא להרגיש איך זה להיות אישה.
לא במובן של שינוי מין, לא מתוך רצון להיוולד אחרת, אלא מתוך סקרנות טהורה. איך זה מרגיש להיות בצד השני? איך זה לחיות את המיניות מזווית אחרת לחלוטין?
יש משהו בלתי מוסבר במשיכה שלי לרעיון של חוויה נשית – להרגיש איך זה כשיש כוס בין הרגליים, להבין באמת מה זה חדירה, איך זה משפיע על הגוף, איך התחושות מתפשטות אחרת מאשר בגוף גברי.
נשים מספרות שחדירה לכוס זה משהו שאין לתאר, משהו שלא משתווה לשום דבר אחר. ואני? אני חובב חדירה לתחת, וזה מדהים בפני עצמו – אבל זה עדיין לא אותו דבר. אני תוהה אם יש הבדל, ואם כן, איך זה מרגיש.
איך זה להיות אישה באמת?
הדמיון שלי לא עוצר רק שם. לפעמים אני חושב גם על הדברים הכי בסיסיים, כמו איך זה ללכת לשירותים בתור אישה. איך זה להרגיש את הצורך להתרוקן, איך זה להתאפק, איך זה להרגיש זרימה אחרת בגוף. זה אולי נשמע מוזר, אבל זו עדיין מחשבה שמעסיקה אותי.
ואם כבר פנטזיה – אז עד הסוף.
אם הייתי נולד אישה, כנראה שהייתי הכי חרמנית שיש. בלי גבולות, בלי מעצורים. הייתי מזדיינת כל יום, כל הזמן, כל צורה אפשרית. אחד בכוס, אחד בתחת, אחד בפה – ואם אפשר יותר, אז שייכנסו. אחד בכל יד, אחד בין השדיים. רצף של עונג בלתי נגמר, אורגיות על ימין ועל שמאל, זימה בלי גבולות.
פנטזיה מטורפת, נכון? אבל זו בדיוק הסיבה שהיא פנטזיה. משהו שהוא לא מציאותי, משהו שהמוח משחק איתו, אבל הוא לא חלק מחיי היומיום.
הגוף, התודעה, והגבולות של הפנטזיה
לפעמים בא לי גם לנסות דברים קטנים – כמו ללבוש חותיני. לא כי אני רוצה להתלבש כאישה, אלא כי זה עוד משהו שאני רוצה להבין איך הוא מרגיש. אבל חותיני על גבר זה לא אותו דבר. הגוף שונה, ההתנהלות שונה. יש הבדל בין אישה שמניחה את הבד הדקיק הזה בין רגליה לבין גבר שמנסה להתאים את עצמו למשהו שלא בנוי בשבילו.
ואני? אני שמח שנולדתי גבר. אין לי שום רצון להיות מישהו אחר, אין לי צורך להפוך את הפנטזיה למציאות. זה נשאר בגדר דמיון, מחשבה שמתעוררת לעיתים, ולא משהו שאני באמת רוצה לממש.
אבל זה כן מסקרן. זה כן גורם לי לחשוב על איך העולם מרגיש מנקודת מבט אחרת.
אז אולי הפנטזיה הזו לא תתגשם לעולם. אולי היא תישאר רק בראש שלי, משחק סודי בין הדמיון לבין המציאות. אבל זה הקסם של פנטזיות – לא חייבים לממש אותן כדי ליהנות מהן.