ריפוי בכתיבה. מחשבות ליקום.

9 בבוקר. משרד. קפה שחור עם חלב בכוס חד"פ. 

משימות. 

שיחות. 

פגישות. 

מתפקדת. על אוטומת. 

אני עייפה מעצמי ומה-overthinking שלי. 

אתמול לא הצלחתי להגרע עד שהלכתי לישון. 

היום אני פשוט עייפה מכל הטלטלה הרגשית שהכנסתי את עצמי אליה. 

מקנאה באנשים שיכולים להרגע עם תרגילי נשימה או מדיטציה. 

בא לי לשכב במיטה ערומה. ברוגע ובנחת. 

בא לי שתנשק לי את כל הגוף, מילימטר אחר מילימטר. 

בא לי להרגיש את האהבה שלך על העור שלי. 

זוכר פעם אמרת לי שאתה רוצה לנסות פוטפטיש? 

זוכר שנישקת לי את האצבעות ברגליים? 

עברת אצבע אצבע עם השפתיים המדהימות שלך. 

ואני גיליתי שזה מקום נורא רגיש, רגיש יותר מפטמות. 

אני רוצה לשכב במיטה ולהתענג. 

אני רוצה את השקט הזה בראש. ואקום. חוסר תנועה מחשבתית. 

אני רוצה רק להרגיש אותך, את השפתיים שלך, הידיים שלך, הזין החם. 

רוצה להרגיש זיקוקים קטנים של חוש המישוש כל פעם שאתה נוגע בי. 

רוצה לשמוע את הנשימה שלך. 

את הקול הנמוך לוחש לי באוזן. 

את המבט המרוכז. 

9:30 בבוקר. משרד. קפה שחור עם חלב שכבר התקרר לו. 

אני מנערת את הראש, משפשפת את העיניים ומתרכזת בעבודה.

אתה יכול להביא לי את העצבים ברגע. 

הנה, היום על הבוקר. 8 פאקינג בבוקר. 

ואז לוקח לי יום שלם להרגע. 

כן, ביקשת סליחה. בטח שאתה אוהבת אותי. 

אבל אלה לא כדורי פלא נגד מצב הרוח החרא שיש לי עכשיו. 

במצבים כאלה בא לי להכאיב לך. 

בא לי שתרגיש את מה שאני מרגישה, בא לי שתרגיש את הכאב הנפשי שלי בצורה פיזית. שכל פעם שנשרף לי הפיוז בגללך, שיכאב לך. 

כמו הקולרים החשמליים לכלבים. 

את מצב הרוח שלי זה לא ישפר, אבל לפחות תיהיה לי תחושת סיפוק. 

זוכר שאתמול קראנו ביחד על סאדיזם? אתה טענת שסאדיזם קשור לריגוש מיני, אני טענתי, שממש לא. 

אתמול השתכנעת שאכן, הוא לא שייך. 

היום אני יכולה להוכיח לך את זה בעצמי. 

כי אני ממש ממש לא חרמנית עכשיו. אני כועסת, פגועה, ועם חשק עז להכאיב לך. 

כדי שרק תדע כמה זה כואב, המילים בהם בחרת להשתמש. 

הכאב ימצא אותך. 

אם לא היום, אז בפעם הבאה שתרצה את קרבתי. 

אני אסביר לך היטב איך להתנסח ובאילו מילים להשתמש. 

אני אסביר לך את זה תוך כדי שאני מזיינת אותך, באכזריות, אני אסתכל לך בעיניים וכל רגע אוציא אותך מהשיגעון שתיהיה בו על מנת להסביר לך איך מדברים עם בנות זוג ולא ארפה עד שאראה הבנה במבט שלך. 

ואתה תבין. 

לא תהיה לך ברירה אחרת.

אתמול עשיתי בך כרצוני. 

אבל באמת כרצוני. 

כשאתה על הקצה, אתה ממושמע. אתה עושה את מה שהגוף שלי אומר לך, אני לא צריכה לדבר בקול. 

כל חיי הבוגרים רציתי את התשוקה.

תשוקה טהורה. 

אמיתית. 

אני זוכרת שראיתי את הוידאו של ריקי מרטין, Livin' la Vida Loca, אז בשנות ה-00' (הייתי על התפר בין חטיבת ביניים לתיכון),ואמרתי לעצמי, הנה, זה מה שאני רוצה. את התשוקה הזאת. 

לאורך שנים התשוקה שלי לא מצאה מענה אצל האקסים. 

כן היה סקס. אפילו סקס טוב. אפילו ממש ממש טוב. 

אבל לא היה שם רגש. 

בתוך האקט עצמו. 

היום יש לי אותך. 

אמרת לי אתמול תוך כדי חצי חיוך חצי נשיקה "את אוהבת ממש הרבה זין, הא?"

הו כן. 

הרבה מהזין שלך. מהידיים שלך. מהשפתים שלך. מהמבט המלא רצון ותאווה. 

אתמול עשיתי משהו חדש. 

שיגעתי אותך. הסתכלתי לך בעיניים ולא ראיתי אותך. רק את השגעון. 

היית מעליי, בתוכי. עמוק, כמה שיותר עמוק. 

אבל לא נתתי לך לזוז. רק לחדור ולהשאר ככה. 

ואלוהים, כמה זה היה נפלא. 

זזתי מתחתך מעט, רק בשביל להרגיש את הזין שלך בתוכי. רק בשביל לשנות חצי זוית מדי פעם. הרגשתי את כולך עוד רגע מתפוצץ בתוכי. חם. רותח. קשה כמו אבן. 

הרגליים שלי חיבקו אותך בישבן ומשכו אותך יותר קרוב אליי.

הידיים שלי לא הפסיקו ללטף לך את הגב והכתפיים, את העורף והשיער.

הציפורניים שהאירו פסים אדומים בכל מקום על גופך, אליו הגיעו.

ואתה...

לא זזת. 

אסרתי עליך. 

ואלוהים, התענוג שחוויתי. פשוט להרגיש מלאה בזין שלך. באופן קבוע, בלי שאתה יוצא וחודר שוב ושוב. 

הרגיש לי כל כך נכון. 

הזין שלך והכוס שלי נועדו אחד בשביל השני. 

מתאימים כמו כפפה בתפירה אישית.

השתגעת. 

השתגעת מרוב תשוקה. 

ככה אני אוהבת אותך. 

עבד המין הפרטי שלי. 

עם הזין הכי יפה, הכי חזק, הכי עבה והכי גדול. 

והלשון עמוק בתוך כוס שלי.

אוהבת אותך ככה, חרמן, ערום ומסור. 

אוהבת את איך שאתה מפסק את הרגליים הארוכות שלך כדי לתת לי את המקסימום גישה. 

אוהבת את המבט המתחנן, רק שאגע עוד, אלקק, ארד, אלטף, רק שזה לא יפסיק. 

השהיית אורגזמה.

אדג'ינג. 

אתה לא סתם חרמן. אתה לא חושב במצב הזה. 

אני קמה לקחת לי רגע משהו מהמטבח. 

אתה קם יחד איתי והולך ליידי. 

חוזרים לספה גם יחד. 

אני משנה את תנוחת הישיבה - אתה גם זז. 

אתה כל כך נעול עליי בשעות האלה, שאתה אפילו לא שם לב איך אתה הופך לזנב שלי. 

אתה לא שם לב שאתה ממתין לי מחוץ לדלת של השירותים. 

פשוט התלוות. בלי לשים לב. כי אם לא היית עושה את זה - הייתי רחוקה מדי ממך.

ואני כל כך אוהבת אותך ככה. 

נוגע, בי, לא מפסיק. 

מנסה לשמור על שיח. אבל אני רואה אותך. איך כל פעם שאני מושיטה את היד שלי, המבט לך הופך למלא תקווה - אולי אגע בך עכשיו? אולי אעניק לך עוד קצת מהעונג? 

לא, רק לקחתי כוס מים. 

ואני כל כך אוהבת לגעת בך.

כל כך אוהבת להרגיש את העור שלך עליי. 

להמרח עליך, רק בשביל להרגיש אותך עליי כמה שיותר.

להתקרבל בתוכך.

אני חושבת שאף פעם לא באמת הייתי קשובה אליך. אתה צודק בזה. 

חשבתי שכן. אבל הייתי קשובה לדברים מובחרים, לא רציתי לקרוא בין השורות, לא ראיתי לעומק. 

היום, הארבעה בספטמבר 2024, בשעה 15:44 הבנתי. 

הבנתי את כל מה שאמרת לי.

הבנתי את כל הטנעות שלך כלפיי. 

הבנתי אותך. 

הבנתי את הכעס והתיסכול. 

אני לא מתבאסת מזה שכמעט שנתיים הייתי עיוורת, להפך, אני מלאת השראה לעתיד. כי אני יודעת מה צריך לעשות עכשיו. אני רואה אותך עכשיו. 

אחרי כמעט עשור של רעב לתשוקה אמיתית, למשיכה שאי אפשר להתנגד לה, קיבלתי אותך. וכל כך הייתי עסוקה בלקחת עוד ועוד, לבלוע אותך, להתמוסס בתוך המגע שלך, להכניס את כולך לתוככי, לא שמתי לב שאני לא משאירה לך כלום. 

אני לא מצטערת על זה. 

אני שמחה שעליתי על זה. 

שנה שלמה היית מולי, מגרה, מושך, הרגשתי את חום גופך כשישבת ליידי, אפילו בלי לגעת בך (מה פתאום לגעת אפילו בטעות? פחדתי רק מהמחשבה), כמעט התעלפתי כשבטעות נתקעתי בך באחד המסדרונות.

כששכבנו בפעם הראשונה, רעדתי. מהתרגשות, רצון עז להרגיש אותך, מחוסר אמונה שזה קורה באמת. כן, גם שעמדת מולי עם זין יפה וזקוף, כשגנחת מהמציצה שלי, כשחדרת לתוכי, עדיין לא האמתי שזה באמת קורה. 

אז לקחתי את כולך. עוד ועוד ועוד. כבר כמעט שנתיים.

לא הצלחתי לעצור עצמי. 

לקחתי, לקחתי ולקחתי. דרשתי את זה. את כולך. 

כמובן שהיית נבון יותר ממני. ואני סתם עקשנית, לא התייחסתי לדבריך, חשבתי שזה לא משנה, ואיך זה יכול להיות משנה בכלל אם הסקס הוא כל כך טוב? אם המשיכה לא נגמרת? אם התשוקה פשוט ממלאה מעל ומעבר, עוד רגע היא מתחילה להשפך על כולם מסביב?

יודע מה היה מבאס אותי הכי הרבה? שברגע שהרגשתי שהנה הריב בא, המחשבה הראשונה היתה "טוב, סקס לא יהיה היום". 

משעשע כמה הסקס תופס חלק גדול מחיי. 

רק איתך הבנתי את זה. 

אז אולי זה הסקס איתך שתופס חלק גדול מחיי?

אני מרגישה שלא משנה כמה אני אקבל, אני איהיה רעבה לעוד.

מתלהבת ממך כמו ילדה קטנה מאוטו גלידה. 

אבל שכחתי לראות אותך בכל ההתלהבות הזאת. 

לא ראיתי את הצרכים שלך. 

לא ראיתי. 

ועל זה אני מצטערת. 

לא יקרה שוב. 

מבטיחה.

מרגישה שאני צריכה להשתנות. לא בקטנה. לעשות שינוי משמעותי. 

אני רוצה להציל את מערכת היחסים הזאת. 

עשיתי משהו לא אתי. פרצתי את הגבול שלך, ללא ידיעתך. אתה לא תדע מזה אף פעם. 

אבל הישגתי מידע חיוני. פיסת מידע קטנטן, ומרגיש לי כאילו הפאזל מתחיל להתחבר. 

אני אעשה את השינוי הזה בתוכי. אני אלמד, אעשה מחקר, אדבר עם מספר עבדים פה בכלוב, על מנת להבין את הראש הזה של הנשלט המנטלי. הרצון להאריץ ולשרת. הרצון להיות כנה בלי לשאול. 

אני אכין לי תוכנית. לאט לאט. לשקם את עצמי, את הביטחון העצמי שלי, את הסקס אפיל, את מה שאני משדרת.

אתה בטוח תרגיש בשינוי, אין לי שום ספק בזה.

אני אשתדל לעשות את זה ככה שלא תדע להצביע במדוייק על מה הוא השינוי. 

אמרת שזה לא בסיס לקשר. 

נכון. 

מה שהיה לך, הנסיון המועט הוא באמת לא בסיס לקשר. 

אבל יש עוד וריאציות. 

עוד אפשרויות. 

לא חייב להשתכבות למלכה פעמיים בשבוע בשביל למלא את הנשמה. 

לא חייב לעמוד על 4 במשך שעתיים עם מבט לרצפה בשביל להבין שטעית. 

אינני יודעת, מה תיהיה התוכנית הסופית שלי. 

אני אחקור קודם כל את עצמי. אחרי זה אותך. אני אעבוד לאט ועם המון סובלנות.

ואנחנו נפסיק לריב ריבי סרק. 

אנחנו ניהיה בסדר. 

מעבר לזה, הרי הכל התחיל מבדס"מ. אתה לא יכול להתנער מזה. אמרת בעצמך, זה שם בפנים מגיל קטן, תמיד היה שם ותמיד איהיה. 

גם אצלי.