כמו מזג האוויר בישראל ומצב הרוח של טראמפ
כך הרגיש השבוע שלי.
קצוות חדים של רגש … וביניהם רגעים שקטים מדי.
חמישי בערב, בדרך מחיפה דרומה,
המוזיקה מצאה אותי לפני שהספקתי לברוח.
פלייליסט של שירי פרידה (איך הוא יודע??)
כאלה שלא רק שומעים… אלא מרגישים בגוף.
פתאום כל שיר פתח משהו אחר...
זיכרון, געגוע, כאב שלא נסגר עד הסוף.
ופרידה…
ממשהו שלרגע הרגיש כל כך מוכר, כל כך עוטף,
עד שהלב שלי התמקם שם לרגע… במקום שלא נועד להישאר.
מוזיקה לא רק מזכירה לנו אנשים,
היא מחזירה אותנו לגרסה שהיינו איתם ולעיתים הכאב הוא על מי היית לרגע או מה חשבת שיכולת להיות.
יש שירים שהם כמעט אהבה,
יש כאלה שהם פרידה שלא באמת קרתה,
ויש שירים שהם כל מה שלא נאמר בזמן.
ואולי בגלל זה כל כך קשה לבחור
כי זה אף פעם לא רק שיר.
ובסוף בחרתי בזה…
כי לפעמים שיר אחד מחזיק בתוכו יותר ממה שמילים מצליחות להסביר.
אז מה השיר שלכם?
ואל דאגה מחר כבר יהיה פליילסט של מצב רוח אחר כזה שיעודד אותי לקנות פרחים לשבת❤️