יש משהו כמעט קומי בזה
ברגע שאת כותבת בצורה הכי ברורה בעולם שאת לא מחפשת קשר, לא מחפשת הרפתקאות, לא מחפשת “להכיר”…
פתאום מגיע מבול פניות מוכפל 🤷♀️
ואני לא יכולה שלא לתהות...
האם גברים קוראים “אני רוצה שקט” כ“תוכיח לי למה דווקא אתה לא כמו כולם”?
או שהם פשוט לא באמת קוראים?
ואז מגיע שלב התחקיר, ההנחות והתיאוריות על “מה אני בעצם”.
אז החלטתי להקדיש לנושא בלוג שלם.
לעשות לכם… ולי… קצת סדר בראש 😉
ובעיקר לחסוך זמן ואנרגיה (אמן אמן).
כששואלים אותי איך הגעתי לאתר או מה בכלל החיבור שלי לכל העולם הזה…
התשובה היא שאין איזה סיפור “קלאסי” או פנטזיה שחייתה בי מגיל 20.
נחשפתי לעולם הזה דרך אנשים, חברים, ליינים ושיחות, תוך כדי תקופה של נישואים פתוחים שכיום כבר נמצאים בתהליך פרידה.
ובהתחלה? בעיקר הסתכלתי מהצד בסקרנות.
עם הזמן הבנתי שהחיבור שלי הוא לא בהכרח להגדרות עצמן, אלא למשהו הרבה יותר עמוק - לחופש להיות אני, בלי פילטרים, בלי תפקידים קבועים ובלי צורך להתנצל על סקרנות, עומק או תשוקה לחיבורים אינטנסיביים.
ובעיקר ... ללמוד לשחרר. מתנה לחיים 🩷
בשנים האלה חוויתי קשר משמעותי אחד בלבד עם שולט.
קשר שהיה בו מהכול ❤️ שליטה, עומק, רגש, מתח, אינטימיות, משיכה מטורפת… וגם לא מעט שיעורים על עצמי.
והשאלה שחוזרת הכי הרבה היא
“אז מה את בעצם? נשלטת? שולטת? קינקית? ונילית?”
והאמת?
אני פשוט אני:)
אין בי באמת רצון לחיות בתוך דינמיקה של שליטה כדרך חיים,
אבל אני כן קינקית, סקרנית, ליברלית במהות שלי, ותמיד נמשכת לאנשים שמדליקים לי את הראש עוד לפני הגוף.
אני לא מחפשת להיכנס למשבצת שמישהו הגדיר מראש.
יש בי נשיות רכה לצד צורך בחופש.
יש בי אהבה לעומק, למתח, למשחק, לאינטליגנציה ולחיבורים שיש בהם משהו קצת מסוכן… אבל בטוח בו זמנית.
והיום, כשאני כבר במקום הרבה יותר מודע ושקט עם עצמי,
באמת שאין בי רצון לעוד מרדפים או הרפתקאות אינסופיות.
יש בי בעיקר רצון ליהנות רגע מהשקט, מהשמש ומהדרך…
ובעיקר לכתוב פה בין היתר ולעשות לי סדר בראש.
ואם יום אחד יגיע זה שבאמת יהיה “הכול מהכול"
בשל, פנוי ומוכן להכיר אישה אמיתית עם ילדה בפנים,
אני כנראה אדע לזהות אותו הרבה לפני.
או לפחות אנסה לא לענות לו מהר מדי 😉
עשיתי סדר?