נגיעות של אונס

אצבעות רגליים צחקניות מגלגלות בדיגדוג שרירים באמירת שלום
מבצבצות מתחת לחלוק פתוח מבעד לשובל של רטיבות דוהה באור.
עליה בחלקות עורית של רגל עד למעלה הברך
העור המתוח של הכיפוף המקסימלי בין שוק וירך קו אחד מתוח
חזרה בירידה רכה אל עגלות הישבן
טפיחות ושקעים של גוף בגוף פלחים בעקבי הרגל
בעקבות ההרגל. טיפוס במדרגות השדרה מחפשת חוליה נסדקת.
אוכף העורף בשלוחות של כתפיים במסלולי הזרוע והיד החובקת את הברכיים לשטח את החזה השופע לצדדים.
שיער ערום עורף מישורי של ראש מונח בשלווה על גבעות הברך פעם מצח פעם סנטר
מתבוננת ונחבאת מעצמי מהמראה.
חלוק פרוש בקלילות מופשטת על גוף שלומד לזהות את עצמו.
התרוממות חלוק בצניחה למרגלות אצבעות שתרות אחר חספוס של עבר.
התמלאות עתידית פעימות כואבות של זמנים מעורבלים.
זכוכית של מה שנשבר רסיס שלי.
בזהירות ביד המתאגרפת לנקודה אדומה שמתמלאת בגבעה יציבה של דם.
ליקוק ברזלי מוכר כמו ליקוק של ברך שהשתפשפה בנפילה בגיל ארבע.
הילדה שבי חוזרת לסלוח לי.
אני מסתכלת בכנפיים שמתערפלות ורואה את יציבות הגוף.
לומדת לסלוח לי על הרוך על נקודות השבירה על אזורי ההתגמשות חסרת העצמות
מזהה סממנים של חולשה ומחייכת אליהם באושר.
סולחת למליחות שזרעתי על רבעי גלדים. מאמצת את השבירה שבי.

נאבקת לסליחה לחזרה לעצמי
לבסיס שלי לידיעה הגמורה של חיוך מפציע בתהום האפלה.
להאיר לי את הכאב לאזמל. לגפת הרפאים. להרבה לפני הסוף.