נגיעות של אונס

אני הולכת ברחובות העיר, ואני מרגישה בטוחה.
אני רוצה כמעט להתנצל על זה לרגע ולהגיד כאילו בסך הכל התכוונתי שאני לא מתה מפחד לצאת לרחוב.

אבל האמת היא שאני מהלכת ברחוב בתחושת ביטחון שקטה כזו.
חברות שלי מפחדות לצאת בלילה, ללכת לבד ברחוב ראשי ומואר.
ואני מלווה אותן הלוך ושוב.

שמתם לב שכל אתרי הקניה החברתית פתאום התחילו לצאת במבצעים של גז מדמיע? תרסיס פלפל? סכין נשלפת?
הומור שחור מזמן לא חגג ככה במיינסטרים.

אני לא חושבת שיש יותר מקרי אונס פתאום, הם פשוט יותר בכותרות. ואני חושבת שאקטים רנדומלים מתרחשים כל הזמן בכל מקום כי ככה זה. אז אני לא מפחדת ללכת ברחוב יותר ממה שפחדתי קודם. ואני עדיין שומרת על אותם אמצעי זהירות ושכל ישר. אבל האמת היא שמזמן לא הרגשתי יותר בטוחה.


אז כשהוא שוכח משהו באוטו ומבקש ממני באחת ורבע לשתיים בלילה ללכת לחניון התת קרקעי מתחת למרכז המסחרי הקרוב לבית אני בועטת בו בחינניות על הספה ואומרת , "לא".

"מה את מפחדת???" הוא מקניט אותי
"כן!"

אנחנו צוחקים והוא משיב, "את יודעת מה אני אבוא איתך, נלך ביחד".

"לא. כאילו שזה שתבוא איתי יעצור מישהו מלאנוס לי את הצורה."
"בטח שכן, אני אגן עלייך מה נראה לך".
"נראה לי שאחרי שיאנסו אותי יאנסו גם אותך..תגן עלי".
"לא נו באמת, אל תראי אותי ככה".
אני צוחקת ובועטת בו שוב בעיטות קטנות של גוף שמפרכס בלי נשימה כבר מרוב צחוק.
הוא שותק ואני שואלת אותו בבכי כבר, אם הוא מפחד?
הוא בתורו נעלב ומודיע לי שלא מקובל עליו הזלזול הזה בגבריות שלו.
אני מתעשת מהר, באמת , בסך הכל אין לי כוונה לזלזל בגבריות שלו.
חלילה..
בטח שלא אם אני רוצה שהוא עוד ידפוק לי את הצורה הלילה, אולי אפילו יאנוס אותי קצת..
אז אני מלטפת לו את האגו עם הכף רגל ואומרת לו שמה פתאום מזלזלת
זה הרי ח"ח כאן בסכ"ה, שאני סומכת עליו ככה ללכת לבד בלי לווי לחניון! ושאני בטוחה שלא יאנסו אותו.
מה לא ככה?


ברור שהוא הלך לבד.
וברור שהוא קרע לי את הצורה אחרי


בבוקר כשאני קמה אני רואה עוד מודעה לגז מדמיע, יפה כזה, ורוד עם לבבות אדומים אני מיד מזמינה לו אחד.
מה לא מגיע לו ליווי צמוד?

בכלל, למה אין מודעות לשוקר חשמלי..