לפעמים זה מרגיש יותר חשוך ויותר חסר תקווה.
אני יודעת שזה טעם של אכזבה מרה, של התעוררות ורחשים אדירים שעוד לא הצליחו להפר את איזון האימה שקיים.
כמה אומץ צריך, כמה אומץ להיות שהיד על החיים של עצמך רק כדי להתלונן.
וגם אז, ישאלו למה לא התלוננת, למה דווקא עכשיו, יצטטו סטטיסטיקות של תלונות שווא וישכחו מכל הסטטיסטיקות של כל התלונות שלא מוגשות בכלל. ואיזה מן מקום הוא שבו כל אישה מעל גיל 15 חוותה לפחות פעם אחת הטרדה מינית לכל הפחות. שלא לדבר על היותר.
זה כואב לי בכל תא בגוף, צורב אותי מבפנים.
לפעמים העולם מרגיש לי אבוד.
ונוח לנו לחשוב שזה רחוק מאיתנו, עד שנפלטת איזו אמירה אומללה מפי מכר, בחצי צחוק על הסיפור האחרון, ושכבר אי אפשר להתחיל עם נשים. כן, אם אתה לא יודע מה ההבדל בין לפלרטט לבין הטרדה, עדיף שלא תתחיל בכלל.
כן, אני לא צוחקת.
או, זה קרה לפני הרבה שנים, זה לא רלוונטי. זה כן, זה כן רלוונטי.
לא כל גבר פוגע, מטריד או תוקף, לא כל גבר מרשה לעצמו ולא כל גבר עובר את הקוים.
אז כן, העולם מרגיש לי חשוך יותר, 50 ל 48
והנצחון הקטן הוא בזה שהפסקנו לשתוק והשיח עולה לתודעה ומתחיל להשתנות. יש איזשהו shift נוכח בתודעה הקולקטיבית ולא ניתן להתכחש לו, והוא מפחיד אותכם לאללה, והוא כאן מרחק שלושה קולות ומתדפק על הדלתות. הגיע הזמן.
וזה כנראה לא יקרה בפעם הבאה או בזו שאחריה, אבל הסיכויים יתחלפו והאור יכנס ולא נשתוק ותאמינו לנו.
אני חייבת להאמין בזה.
--
אני עדיין מפחדת לישון בלילה עם מישהו חדש, כי אם הוא בטעות ינסה לכרבל אותי מתוך שינה אני אתעורר בבעתה וצורחת ממגע לא מוכר.
