לא התכוונתי לכתוב השנה, באמת שהספיק לי.
אבל בעוונותיי נכנסתי וקראתי קצת אחורה, וזה הרבה פעמים כמו לקורא מישהי מוכרת וזרה.
אני לא זוכרת את רוב מה שאני כותבת.
אבל קראתי וחשבתי מעניין מה הבן שלו עשה באיה נאפה?
בחישוב כללי של זמן שחלף מאז הוא בערך בן גילם אפילו, מנער מתבגר בתיכון לבן טובים לפני גיוס.
כן רציתי אבל לכתוב על פחד, מאז שמדברים על זה יותר יש יותר אמירות על זה שגברים צריכים להתחיל לפחד. או מפחדים, או מרגישים מאוימים שכבר אי אפשר לצחוק \ להתחיל\ לעבוד עם נשים*.
זה בסדר, כלומר פחד זה דבר חיובי בסך הכל. במידה.
ילדים שאין להם פחדים, ההורים שלהם מתים מדאגה. פחד משאיר אותנו בחיים. מלמד אותנו דברים. פחד מידתי מלמד אותך לקחת אחריות ולחשוב על מה שאתה עושה. זה אחלה.
נשים חיות עם פחד מתמיד, מתמיד. ועושות המון חישובים חלקם במודע וחלקם לא, שנובעים מהפחד הזה. אז זה בסדר שגברים יפחדו. שיחשבו פעמיים.
אפילו אלוהים ביקש יראה
לכל המי שמאמין לא מפחד - שטויות שלא ברא אלוהים הפיקטיבי שלכם
* פתרונות להתמודדות עם הפחד הזה שמאדירים הדרה של נשים - הם חרא כפול, וכזה שלא לוקח אחריות על עצמו בכלל.
אז זה בסדר, באמת, העולם משתנה, לטובה עם כל הבאמפים בדרך נחצבת.
מותר לכם לפחד, אפילו חשוב שתפחדו... רק קחו את זה במידה וכזו שמעצימה את האחריות שלכם על המעשים והבחירות שלכם.
