*שקט*
היא אמרה את זה? שמעתי נכון?
שניה לפני זה שכבנו במיטה, הבטנו אחד לשני בעיניים, צחקנו, לא זוכר על מה
ומאותו רגע.. אני צריך להגיד את זה? הכל השתנה, נהייתי אובססיבי כמו איזה זמר ישראלי מוכר בסיטואציה דומה
מתחבט בשאלה, בוחן את עצמי כשאני איתה וכשאני לא, מכלה ומחליף כל רגע טוב באותה מחשבה
לא יכולתי שלא להרגיש שהשעון חול התהפך, אותו שעון שעד לפני שניה לא ידעתי שקיים
כבר סופר לאחור לרגע שבו הכל יגמר
והכי גרוע שיש איזו מן אשליה, שאם רק תמצא את התשובה תוכל להציל את המצב..
אבל אביב, משהו שלמדתי? אם אתה צריך לשאול? כנראה שלא היית מאוהב
ולך.. אם יכולתי לומר לך על החרטות שלי, הייתי אומר שאני מצטער שהיית צריכה לחוות את החוסר וודאות שלי
מצטער שלא נפרדתי ממך אחרי שכבר ידעתי,
מצטער ששמתי אותך בפוזיציה לוותר על בן אדם שאת לא רוצה לשחרר, כי לא יכולתי לעשות זאת בעצמי
לא הייתי מאוהב, פשוט לא רציתי לאבד את החברה הכי טובה שלי
סליחה.