לבן על לבן.

"מטומטמת. מ ט ו מ ט מ ת !!!".

הוא ישב מולה, מביט בה שוכבת על המיטה הלבנה, מכוסה עד הצוואר בשמיכה הלבנה.

שיערה השחור והארוך היה פזור על הכרית, היא נראתה כל כך שלווה בשנתה. רגועה מתמיד, נטולת אנרגיות קופצניות, לא תזזיתית ולא אנרגטית כתמיד.

הוא ישב מולה, שוכבת על המיטה הלבנה. ישב ושיחזר, ישב ונזכר. ישב וחשב.

ישב וזלג.

"למה היית צריכה לעשות את זה, למה ?!"



הוא נשאר ללא תשובות. ללא תגובה. עם כל השאלות שצפו.

האנשים בחלוקים הלבנים כיסו אותה עד מעל המצח. ואחר כך בשקית לפסטיק שחורה וגדולה. עטפו אותה חזק ומושקע.



גוש 6, חלקה 5, שורה 2. ותבואי לבד.