מסע של נשלטת מתעוררת

החור תחת שלי שייך לו

הוא חודר אליו ובועל אותו באכזריות

טוחן אותו

עד שהחור תחת מתרחב מרטיב וגומר כמו כוס

תודה

כשאת משתנה מבפנים, הבחירות שלך משתנות. הגבולות שלך משתנים. האנשים שמרגישים לך נכונים משתנים.

נוכחתי לגלות שגם במיניות זה עובד כך.

כשאדם פועל מתוך חוסר, הוא מושך אליו אנשים שמזינים את אותו חוסר. כשאדם פועל מתוך ביטחון, קבלה עצמית וחיבור לעצמו, הוא מתחיל למשוך אנשים שנמצאים במקום דומה.

לכן לפעמים אנחנו מסתכלים אחורה ולא מבינים איך נמשכנו לאנשים מסוימים. לא כי הם השתנו. כי אנחנו השתנינו.

התדר שלנו קובע מה אנחנו מזהים, למה אנחנו נמשכים ומה אנחנו מוכנים להכניס לחיים שלנו.

המיניות היא לא נפרדת מהרוחניות. שתיהן משקפות את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.

כשהתדר שלנו עולה אין צורך לחפש יותר. הוא ימשוך אלינו את מה שנכון עבורנו באותה הנקודת זמן.

כשמגיע יום חמישי, שנינו יודעים מה מחכה לנו.

בדרך כלל האינטנסיביות גבוהה. אבל בימים שאני נשארת לישון, הכל מרגיש עמוק יותר.

ובימים האלה, אחרי שאני מתפרקת, אני צריכה חיבוק ארוך. ככל שהפירוק גדול יותר, כך גם ההרכבה דורשת יותר זמן.

ואתה יודע בדיוק איך לעשות את זה. אתה עוטף, מחבר את כל החלקים, מקרקע אותי ומחזיר לי את תחושת הביטחון.

יש משהו בדרך שבה אתה רואה אותי. ככל שאני חושפת יותר, ככל שאני מתמסרת יותר, כך אני מרגישה מוערכת ואהובה יותר.

אתה נותן לי משהו שאף אחד לא נתן לי. ביטחון. יציבות. רצף.

אני יודעת שאתה שם. כשטוב. כשקשה. כשאני חזקה. כשאני נשברת.

תמיד שם, עוטף, מחבק ואוהב.

אני ושולטת נוספת לובשות סטרפאון וממלאות את אהובי בכל החורים. היא ממלאת אותו בתחת, ואני ממלאת לו את הפה.

לאכול פות בזמן שאהובי אונס לי את התחת

מחפשים שובבה מאיזור הרצליה 

את כאן? 😈 

תפני בפרטי 💋

הוא גם השקט וגם הרעש.

אני באה אליו כשאני רוצה להרגע.

אני באה אליו כשאני רוצה להשבר.

יד אחת מרגיעה.

יד שנייה סותרת ומרחיבה.

יש רגע שבו הכל נעצר. 

הרגע האהוב על שנינו- אונס אנאלי. 

כן!! פאקינג אונס אנאלי.

הרגע הזה משאיר אותי נוכחת.

אין עבר ואין עתיד.

יש רק תחושה חדה שמכבה מחשבה.

אני צורחת ובוכה.

אני נוזלת ומריירת.

אני מתחננת ומתנגדת.

הגוף מדבר במקומי.

והוא ממשיך כי זה מה ששנינו צריכים. 

הוא לאנוס ואני להאנס.

ובתוך כל זה אני מוצאת שקט.

השכנים פחות.

אני לא מבינה.

למה נראה לך שאשלח לך תמונות חשופות שלי עוד לפני ששוחחנו אפילו בטלפון?

מה גרם לך לחשוב שגופי הוא כרטיס הביקור שלי, לפני שזכיתי לראות את הפנים האמיתיות שלך?

למה נראה לך שאפגש איתך לסשן של שליטה לפני שניסיתי להבין מול מי אני עומדת?

לפני שדיברנו לעומק, לפני שראיתי אם יש שם בכלל עומק.

אם אתה יציב רגשית. אם אתה מבין מה זו החזקה אמיתית.

אם אתה באמת שולט או פשוט גבר שמחפש פורקן דרך עטיפת מיתוג חלולה בשם "BDSM".

כי אתה אולי רואה תמונה,

אבל אני- אני רואה אותך. דרך המילים. דרך הדיבור. דרך השתיקות.

ואני יודעת לזהות מניפולציות מקילומטר.

אני מריחה חוסר יציבות עוד לפני שהוא מתפרץ.

ואני לא מחפשת גבר שלוקח שליטה בכוח.

אני מחפשת מישהו שמספיק יציב כדי שאוכל לרעוד בתוכו.

אני לא מתנצלת על זה שיש לי גבולות.

אני לא מתנצלת על זה שיש לי עומק.

אני לא מתנצלת על זה שאני לא מתמסרת בקלות- כי כשההתמסרות שלי מגיעה, היא טוטאלית.

היא נדירה.

היא מתנה.

אז כן, אני מאוד אוהבת כאב.

אבל לא כל אחד ראוי להכאיב לי.

אני צריכה לדעת שאתה רואה אותי.

שאתה יודע להחזיק את מה שאני מביאה איתי.

שאתה מסוגל לקחת אחריות, לא רק על ההנאה שלך- אלא גם על הרגש שלי, על הביטחון שלי, על הגוף שלי.

אני מבינה שגברים היום התרגלו לקיצורי דרך.

להמון נגישות. להמון סיפוק מיידי.

אבל אם אתה רוצה חוויה שטחית- תמצא את זה בכל אפליקציה.

אם אתה רוצה חוויה עמוקה- תבין שהיא מתחילה מהנפש.

מהשיחות הקטנות. מהשקט. מהסבלנות. מהאמון.

מהאינטימיות.

אז כן, תתאמץ.

תשקיע.

תראה לי שאתה רואה אותי. שאתה באמת רוצה לדעת מי אני.

תהיה מוכן להיות פגיע, כמו שאתה מצפה ממני להיות עירומה.

ואם תדע לעשות את זה?

אז אולי, רק אולי,

אני אתן לך לגעת בי כמו שאני באמת אוהבת.

וזו תהיה חוויה שלא תשכח בחיים שלך.

כולם מדברים על מין.

על התשוקה, הפיתוי, המשחק.

אבל אף אחד לא מדבר על הרגע שאחרי.

על החיבוק.

על הליטוף.

על השקט.

שם- איפה שכביכול הכי בטוח- אני הכי מפחדת.

כי בשבילי, מין זה המקום שבו אני שולטת.

אני יודעת איך לזוז, איך להרגיש, איך לספק.

אבל כשמישהו מבקש להישאר, ללטף, להחזיק-

אני קופאת.

זה מרגיש לי לפעמים יותר חשוף מלעמוד עירומה.

כאילו הרכות הזאת עלולה לשבור אותי.

כאילו זה מסוכן יותר מתשוקה.

כי בתשוקה אין רגשות- אבל בחיבוק יש הכל.

וזה מערער אותי.

כי פתאום עולות לא מעט שאלות ואז גם הפחד משתלט.

רוצה לברוח, להתנתק ולחזור למוכר- לסקס בלי עומק.

לריחוק עטוף באשליה של חיבור.

אבל האמת היא שאני לא רוצה לברוח יותר.

אני רוצה להישאר.

לתת לעצמי להרגיש גם את הרוך, לא רק את התשוקה.

לתת ללב שלי מקום- גם כשהוא פוחד.

כי כשאינטימיות מפחידה יותר ממין- זו בדיוק הנקודה שבה מתחילה הריפוי.