כמו שעידן רייכל נוהג לומר,
״בואי.
תני לי יד ונלך.
אל תשאלי אותי - לאן,
אל תשאלי אותי - על אושר.
אולי גם הוא יבוא.
כשהוא יבוא״
זה יהיה כי אני אחליט שהוא מגיע.
אני רוצה שנצא לטיול.
אני, את והכלבה.
ובכלבה אני מתכוון כלבה.
הכלבה האהובה והיקרה שלי.
גדולה, מעורבת, חומה כמעט ג׳ינג׳ית.
הכלבה עם העיניים הכי תקשורתיות שאני מכיר.
דופקת לי מבטים כמו שאף אחד אחר עוד לא דפק לי.
ואני באמת מתכוון לכלבה.
לא להחפצה של אישה או כינוי מקטין.
אני רוצה שתבואי איתנו.
אני רוצה שנצא שלושתינו להליכה.
ובהליכה, הכלבה היא הכי חשובה.
הצרכים שלה קודמים לכל.
אח״כ הצרכים שלי.
אח״כ כל השאר.
ובסוף הצרכים שלך.
הבנת? את לא חשובה.
את הכי פחות חשובה.
את מתחת להכל.
את הולכת איתי אבל את תמיד אחריי.
את תחזיקי את הרצועה.
אבל אני אוביל.
אני אבחר את המסלול, את האורך שלו, את הזמן של הטיול. את לא תדעי לכמה זמן או לאיפה אנחנו הולכים. את לא תדעי מתי זה יגמר.
ואת תצייתי.
המשימה הראשונה שלך היא לוודא שהכלבה בטוב.
אנחנו לא נחזור עד שהיא לא תעשה את כל הצרכים שלה. כי הצרכים שלה קודמים לשלך ובטיול אפילו קודמים לשלי.
וזה אומר שאת צריכה להיות טובה ונעימה לה מספיק,
אחרת היא פשוט תתבייש ולא תעשה כלום.
ואת תתייבשי עד שהיא תהיה מוכנה.
את תשתי הרבה מים לפני הטיול.
אני אגיד לך בדיוק מתי לשתות ואת תשתי כוס מלאה במים כל פעם שאומר לך.
אני אחליט לך אם 3 או 10 כוסות.
אבל כשנצא, את תהיי מלאה.
את תרצי להתפוצץ.
ואת לא תוכלי עד שלא נחזור,
עד שהיא לא תעשה כל מה שהיא צריכה ואני אחליט שהיא קיבלה כל מה שהיא רצתה.
את תתאפקי.
כי אמרתי.
כי אני רוצה.
כי נעים לי שאת סובלת.
אני אסביר לך לפני,
שאני קובע את המסלול.
ואת לא תדברי בהליכה.
רק אני אדבר.
רק אני אבחר מתי את תדברי.
מותר לך להגיד משהו רק אם אני דורש תשובה.
יהיו פעמים שאתן לך לבחור לאן נפנה.
אסביר לך מראש שימינה זה אומר סתירה.
שמאלה זה אומר הצלפה.
ישר זה אומר צביטה.
ואת תהיי חייבת לבחור,
ואני אזכור.
אזכור טוב טוב כל בחירה שלך.
ונשחזר את המסלול שלנו אחר כך במיטה.
ואת תרגישי אותו על הגוף שלך.
וכשאני אבחר ימינה או שמאלה או ישר,
את תקבלי מה שאני אבחר עבורך.
ואולי גם דברים אחרים כי יתחשק לי.
אני אבחר.
את לא תשכחי את המסלול הזה הרבה זמן.
לא את,
ולא הגוף שלך.
את תצטרכי להקשיב לי טוב מאוד בטיול,
כדי לדעת מה אני רוצה.
אני הולך לדבר על דברים
ואת תצטרכי לספור מילים.
את תספרי את כמות הפעמים שאני אשתמש במילה ״אני״. כל פעם שנגיע לפנייה אם המספר הזה זוגי אנחנו נפנה ימינה. אם המספר הזה אי זוגי אנחנו נפנה שמאלה. אני אעצור לפני הפנייה ואגע בך עם יד ימין שלי.
אולי בכתף, אולי בגב,
אולי בעורף, אולי במותן.
וזה יהיה הסימן שלך להראות לי שהקשבת.
ולפנות ימינה או שמאלה ולקוות שאת צודקת.
ואת תספרי גם את כמות הפעמים שאני אשתמש במילה ״את״. ואם אני אגע בך ביד שמאל שלי, החוקים מתהפכים.
זוגי שמאלה. אי זוגי ימינה.
ואם תטעי את תקבלי אח״כ גם וגם וגם. גם הצלפה וגם צביטה וגם סתירה על כל פנייה שבה טעית.
אז תהיי מרוכזת מתוקה.
ואת תהיי עם משהו בתוכך.
לא החלטתי אם מקדימה או מאחורה.
לא החלטתי אם רוטט או עבה.
ואולי אפילו גומייה או שתיים על החזה.
שילחץ לך ויכאב לך.
ויהיה לך קשה להתרכז.
וקשה יותר לרצות אותי.
וזה יספק אותי הרבה יותר.
ובסוף כשנחזור,
ונשחזר את המסלול,
אני אשאל אותך שאלות.
מה היה הצבע של המכונית,
האם הלכנו שם מתחת לעץ,
האם הפח בפינה היה מלא או ריק,
איזה כלב ראינו ברחוב הראשי?
ועל כל תשובה נכונה שלך את תזכי.
בעינוג, בפינוק,
בנשיקה או ליטוף,
מציצה או יניקה.
מגע שאת כל כך אוהבת.
ועל תשובה שגויה,
את כבר יודעת נכון?
אז בואי,
קחי את הרצועה,
ותשאירי את התחתונים בבית,
אנחנו יוצאים לטיול.