החופש לחפש

נקודת המפגש

הבוקר, עמדתי מול הים.

ראיתי איך השמיים נצבעים לאט בצבעים רכים של בין חושך לאור, איך הם משתקפים במים, מתמזגים, נבלעים זה בזה עד שאין לדעת היכן נגמר הים ומתחיל הרקיע.

וזה בדיוק החיבור שאני מחפשת.

לא שליטה יבשה, לא כניעה עיוורת.

אלא התמזגות.

רוצה להרגיש את הרגע שבו הוא מתמסר עד כדי כך שאין יותר “אני” ו”אתה”.

שבו המבטים אומרים הכול, הגוף יודע את מקומו, הנשימה מסתנכרנת.

שבו אין שאלה מי מחזיק במי, כי הגבולות כבר אינם רלוונטיים.

רוצה להביא אותו לשם.

לנקודה המדויקת הזו, כמו אופק שלא באמת קיים, אבל כל מי שעומד מולו פשוט רואה אותו.

מרגיש אותו.

נמשך אליו.

כי שם, בדיוק שם, מתרחשת הכניעה האמיתית