החופש לחפש

שבת, 8 בבוקר. שקט!!

אפשר סוף־סוף להרגיש באוויר נגיעה של חורף

לא באמת קר, לא באמת גשום,

אבל יש משהו קטן בפנים שאומר:

עוד רגע זה מגיע...

ושם עולה געגוע לארבע עונות אמיתיות 

כשסתיו היה ברור והחורף הגיע במלוא הדרו בזמן.

אני אוהבת את הרגע הזה

שהטמפרטורה נופלת חצי מעלה,

והגוף נזכר כמה הוא מתגעגע להתכרבלות אמיתית,

לסוודרים,

לריח האדמה הרטובה,

ולמוזיקה שמתנגנת אחרת כשבחוץ אפור.

העור מבקש מגע אחר, איטי יותר, כזה שמתאים ללילות ובקרים קרים.

אולי בגלל שבחורף אני מרגישה קרובה לעצמי,

יותר נוגעת,

יותר נענית ללחישות הקטנות שהגוף שולח מבפנים.

זה עדיין לא דצמבר קלאסי,

לא לגמרי החורף שאני מחכה לו,

אבל יש בפינה הקטנה הזאת של “כמעט חורף”

משהו שמניח אותי במקום נעים.

שקט.

רגוע.

החורף תמיד מביא איתו תחושה של עומק,

של חיבוק פנימי

של מחשבות רכות יותר.

אולי בגלל הגשם או השמיים הכבדים,

אולי כי זו העונה היחידה שמרשה לנו להאט .

אז הנה אני,

בשבת בבוקר,

עם קפה רותח ביד,

וחיוך קטן של ציפייה

שהקור יגיע.

שהגשם יפתח את הלב.

ושמשהו חדש יתעורר מתחת לשמיכה.