|
|
|
למדתי שהגוף שלי הוא לא קישוט.
הוא עבר דברים, שרד דברים, גדל, השתנה, נלחם בשבילי בכל יום מחדש.
כל סימן מתיחה הוא חלק מהסיפור שלי.
כל קמט קטן, כל שינוי, כל חוסר שלמות הם הוכחה שחייתי.
פעם הייתי עסוקה בלנסות לתקן את עצמי.
היום אני עסוקה בלאהוב את עצמי.
ואולי זה הדבר הכי יפה שלמדתי:
הביטחון האמיתי לא מגיע כשאין פגמים.
הוא מגיע כשמפסיקים להתנצל עליהם.
האישה שלו 💜
הלוק שלי לסין בשישי ❤️
האישה שלו 💜
הנושא הוא לאס וגאס, קזינו, חטאים וכו...
אז בחרתי להיות רקדנית בורלסק.
נתראה וזה ❤️
לא היה פה ציצי תהנו 💜
זונת צומי שלום
האישה שלו 💜
אני אחכה שהוא יעלה את התמונה אני אזדקן.
וככה כל ערב רק אני והוא ולא צריך שום דבר יותר בחיים
והוא רק מחפש לחלק לי ביסים ולנשנש אותי 💜
האישה שלו 💜
365 ימים מהרגע שחשבנו יחד אחד על השנייה.
365 ימים מההודעה הראשונה.
365 ימים מהתמונה הראשונה ששלחתי לך.
365 ימים מהרגע שגרמת לי לרצות להיות שלך.
365 ימים מהפגישה הראשונה שלנו.
365 ימים מהשקיעה הראשונה שלנו.
365 ימים מהחיבוק הראשון שלנו.
365 ימים מהחיוך הראשון שלי ושלך.
365 ימים מהנשיקה הראשונה שלנו, הנשיקה ששברה את כל הקרח ברגע שביקשת ממני רשות לנשק אותי. זה היה הרגע שבו פשוט נמסתי, הרגע שבו הבנתי שאתה הגבר שלי.
365 ימים מהסימנים הראשונים שהשארת עליי.
365 ימים מהלילה הראשון שלנו.
365 ימים מהתשוקה, מהסקס, מהטירוף שלנו יחד.
365 ימים מאז שנרדמנו יחד מחובקים בפעם הראשונה.
365 ימים שהיו מלאים בנו.באהבה שלא תמיד הייתה פשוטה, אבל תמיד הייתה אמיתית בטירוף.
365 ימים של אהבה, של געגועים, של לצחוק עד שכואבת הבטן, של לריב ולחזור להתחבק כאילו שום דבר לא יכול באמת להפריד בינינו.
365 ימים שבהם בנינו משהו שהוא רק שלנו. משהו חי, נושם, בוער ומרגיש.
365 ימים שבהם לא משנה מה עבר עלינו, תמיד מצאנו את הדרך לחזור אחד לשנייה. כי גם כשהיה קשה, גם כשהיו ויכוחים, שתיקות, חוסר הבנות ופחדים, הלב שלי תמיד ידע איפה הבית שלו.
שנינו הבאנו איתנו שריטות, טראומות, קנאה, פחד להיפגע ורצון ענק לאהוב ולהיות נאהבים. לפעמים זה שרף מבפנים, לפעמים זה הוציא מאיתנו צדדים שלא אהבנו לראות, אבל אף פעם לא הפסקתי לבחור בך. אף פעם לא הפסקתי לרצות אותך. ואף פעם לא הפסקתי להרגיש שאתה הגבר שלי.
זה לא היה מושלם. זה לא היה קל. אבל זה היה שלנו. אמיתי, חשוף, מלא תשוקה, מלא רגש ומלא חיים.
ובסוף כל יום, לא משנה כמה העולם בחוץ היה מעייף, המקום שהכי הרגיש לי בית היה לידך. להרגיש את היד שלך מחפשת אותי מתוך שינה, להניח את הראש על החזה שלך, להקשיב לנשימות שלך ולהבין שמצאתי משהו שלא פוגשים כל יום.
365 ימים של הבנה.
365 ימים של חברות.
365 ימים של אהבה.
365 ימים של זיונים מטורפים.
365 ימים של אתה ואני נגד העולם.
365 ימים שבהם הפכת להיות האדם שאני רוצה לספר לו הכל, לחלום איתו הכל ולעבור איתו הכל.
ואם 365 ימים האלו הרגישו ככה, אני רק מחכה לראות מה יביאו איתם כל שאר הימים שעוד מחכים לנו.
אני אוהבת אותך כל כך גבר שלי 💜
אין מנוי אין תמונה.
אין משהו שאני אוהבת יותר מלשכב איתו סתם ככה, קרובים.
להרגיש את היד שלו עליי, את הרגליים שלו משתלבות בשלי, את החום שלו לידי.
כל העומס של היום פשוט נעלם ברגע שאני בתוך הזרועות שלו.
לא צריך לדבר יותר מדי, לא צריך לעשות משהו מיוחד, רק להיות איתו, לנשום אותו, להרגיש את השקט הזה שרק הוא יודע לתת לי.
ובאותם רגעים קטנים ופשוטים, אני הכי רגועה, הכי שלווה, הכי בבית.
האישה שלו 💜
שהוא מצלם .....
האישה שלו 💜
סתם לצומי 😋
האישה שלו 💜
לפעמים בא לי פשוט להיעלם.
להימחק מהיקום הזה כאילו מעולם לא הייתי.
כי בפנים אני כבר הרבה זמן לא באמת חיה.
התחושה הזאת שאני מיותרת,
שאני לא שייכת, שאין לי באמת מקום בעולם הזה,
חוזרת שוב ושוב כמו גל שלא מפסיק להכות.
אני מסתכלת סביב ותוהה אם בכלל הייתי משנה משהו אם לא הייתי כאן.
אם מישהו באמת היה מרגיש בחסרוני.
יש ימים שהכאב הנפשי כבד יותר מכל דבר אחר,
ימים שבהם פשוט בא לי להפסיק להרגיש,
להפסיק להילחם,
להפסיק להתקיים.
כן כן, אני יודעת שכבר נמאס לכולם מהלאבי דאבי שלנו, אבל אני פשוט לא יודעת איך עוד להוציא את הרגש הזה מהגוף שלי. הדרך שאני מכירה זה או לכתוב לבלוג, או פשוט לאכול אותו בביסים קטנים, ולאכול אותו זה לא אופציה, כי אני לא יכולה אפילו שנייה בלעדיו.
אז אני כותבת.
אני אוהבת אותו. באמת אוהבת, ברמה שאין מילים בעולם שיכולות להסביר עד הסוף את מה שאני מרגישה אליו. מהרגע הראשון הרגשתי איתו בבית. מהרגע הראשון הייתי אני, בלי מסכות, בלי לנסות להיות מישהי אחרת כדי שיאהב אותי. ואני יודעת שהוא אוהב אותי בדיוק ככה, עם כל הפאקים שלי… ויש לא מעט.
אני אוהבת אותו כי הוא בן אדם מדהים, חכם, מתחשב, מצחיק ואוהב. אני מאמינה בו ויודעת שהוא ישיג כל מה שהוא ירצה בחיים האלה. הוא גורם לי לרצות דברים שלא רציתי עם אף אחד אחר.
יש לו מבט כזה שמרגיע אותי בלי מילים, כאילו אומר לי: “הכל יהיה בסדר, אני כאן לידך.”
כשהוא חוזר הביתה, משהו בי נרגע. הכל מרגיש שלם יותר. אנחנו יכולים להיות הכי שטותניקים בעולם, לצחוק על שטויות, לרקוד באמצע הבית כמו משוגעים. הוא יעשה לי איזה ריקוד מפגר, אני אצחק ואקרא לו מפגר, והוא יענה לי “שלך, שלך לכל החיים”.
אני אוהבת שהוא אמיתי איתי, כמו שאני אמיתית איתו. אנחנו מדברים על הכל, פתוחים אחד עם השנייה, לא מתחבאים מהרגש שלנו, גם כשהוא כואב לפעמים. זה לא מובן מאליו בשבילי, וזה בדיוק מה שעושה את זה כל כך אמיתי.
אני אוהבת כל חלק בו, את הגוף שלו, את הריח שלו, את הקרבה שלנו, את הרגעים הקטנים והלא מושלמים. הוא הרוגע שלי, המקום הבטוח שלי.
ואולי הכי חשוב, איתו אני לא מרגישה שאני צריכה לרדוף אחרי אהבה או להוכיח את עצמי. איתו אני פשוט אני ואהובה.
ואני יודעת שהוא נועד בשבילי.
ואני בשבילו.
וזאת התמונה הראשונה שלנו ביחד 💜
