עלילות אילונה

האוויר הלילי קר, השמלה הדקה שלי לא מסתירה כלום. אני הולכת יחפה על החול, מרגישה אותו נדבק לכפות הרגליים, הרוח מלטפת לי את הגוף החשוף. אתה צועד אחריי לאט, עד שאתה תופס אותי בשיער, מושך אותי ומצמיד אותי לברכיים מולך.
“תפתחי את הפה.”
אני מצייתת.
הזין שלך נכנס עמוק לגרון שלי, הטעם המלוח של הים מתערבב בטעם שלך. אני יודעת שאם מישהו היה עובר עכשיו על החוף, הוא היה רואה אותי על הברכיים, משמשת אותך בפה, כמו הזונה הקטנה שלך.
אתה מסובב אותי, תולש את השמלה ממני כאילו היא לא קיימת. אני עומדת עירומה מול הים, חשופה לגמרי, רועדת, ולא מהקור.
אתה מכופף אותי קדימה, היד שלך נוחתת על התחת שלי, סטירה חזקה, חדה, צורבת.
אני נאנקת.
עוד סטירה, ועוד אחת, כל מכה משאירה סימן אדום בוער.
ואז, בלי אזהרה, אתה חודר אליי חזק מאחור. אני צועקת, הקול שלי מתערבב ברעש הגלים.
אתה מזיין אותי פראי, חזק, יד אחת חונקת אותי בזמן שהשנייה ממשיכה להצליף בי.
אני צורחת, יודעת שכל מי שקרוב לחוף יכול לשמוע, וזה רק הופך אותך לפרוע יותר.
אני שלך, כולי עירומה, כבולה לרצון שלך, נקרעת מול הים.
אבל כשהגוף שלי כבר מותש, מסומן, רועד, אתה עוצר.
אני רועדת, מתפתלת, ואתה גומר עמוק בתוכי, ממלא אותי חם וחזק, עד שאני נמסה מתחתיך.
אתה מצמיד אותי אליך, מחבק חזק, מנשק את הצוואר שלי, מלטף את העור הבוער.
הגלים מכים בחוף, הרוח עוטפת אותנו, ובתוך כל זה אני מרגישה את הלב שלך צמוד לשלי.
אני יודעת שכל הכאב, ההשפלה, הצרחות, הם חלק מהדרך שלנו לאהבה הכי חזקה שיש.
אני שוכבת איתך על החול, עוצמת עיניים, מרגישה אותך עוטף אותי, והעולם פשוט נעלם.