eternal sunshine

הם מדברים הרבה על אמת. הם מדברים הרבה. נקודה. אבל איכשהוא שניהם מביטים על אמת אותו הדבר. כמה היא דרושה וברזלית, אבל יש בה גם הרבה פלסטלינה. הוא אומר לה: כשאת בבית, איתי, תהיי עירומה. תמיד.

זה ברור לה לגמרי היא לא זקוקה להסבר. היא תמיד מוכנה בשבילו, הכוס שלה מזהה אותו עוד לפני שמגיע, רטוב, נפוח. והוא משחק איתה לא מעט, מותח את גופה עד שלא יכולה יותר. היא מתחננת: תזיין אותי. הוא אומר: ״מזיין אותך כל הזמן״.

היא על הברכיים וידיה פשוטות קדימה. הרצפה קרה וקשה כנגד גופה הרך. בו אין רכות, הוא מצליף על גבה, אחת חזקה והיא נרעדת אבל לא מראה לו. עוד אחת חזקה.

״זה מה שאת צריכה, זנזונת? צריכה שאשפיל אותך?״

בדרך להכניע אותה הוא מביט בחטף על עיניה שלפתע יש בהן לחלוחית מהעוצמה, מהכאב ולרגע אחד יש ביניהם אמת. ברורה. ברזלית.