כל כך הרבה זמן לא הגבתי לגבר בשליטה. שיחה אחרי שיחה עם אנשים שרוצים לעשות סשן מיד ולגמור. המוח לא רוצה. מפגש ועוד מפגש ואני נשארת עדישה. מדברת איתם והגוף לא מגיב. אפילו מדברת עם כמה מהאישיויות הגדולות בכלוב ו... כלום. אכזבה אפילו. אני לוקחת את זה למקום פנימי- אולי כבר הגעתי לגיל שזה לא קורה. אולי כבר הסטנדרטים ברמה שאף אחד לא יגיע אליהם. כי פעם אחר פעם מציעים לי ואני מסננת. לא מתעניינת אפילו קצת.
ואז מזכיר לי מישהו מהעבר. שיחה אחת, וכבר אני שם בתוך הקסם. הוא נותן פקודות ואני לא רק מצייתת, אני רוצה בכליון, בצורך. אני מחכה למילה הבא שלו.. הכוס נרטב, אני כבר בלי מגנים. כ"כ מהר. כ"כ effortlessly
זה להתרגש ולהיות שלווה בו-זמנית. העול שוב יורד מהכתפיים והנה אני כבר 'עפה'. ועדיין הוא לא נגע בי. זה מה שחיכיתי לו! זה מה שאני משתוקקת לו. עבורי השליטה לפני המיניות. השליטה מפעילה את המיניות. אני כבר מבינה שאצלי אני לא יכולה פחות מזה. או שאני שם מרוגשת ושמחה כולי או שאני לא מרגישה דבר. גם אם לא ייצא מהאדון הזה הלאה, זה בסדר. העיקר שהבנתי ממנו שעוד יש לי את זה. שאני כן מינית ומאד. שאני סאבית בעצמות שלי. שיחה קצרה החזיר אותי למקום האהוב הזה. המקום שאני מרגישה מסוממת. או זה או כלום. אני מעדיפה להיות בלי אם זה לא מסחרר אותי או משאיר אותי חרמנית ובצורך. לא צריך להיפגש ע"מ 'לראות'. אני כבר ארגיש. או שלא. אבל אני יודעת עכשיו שהסאבית שבי עוד חיה. אם כי בשקט. אם כי בתרדמה. אבל היא מחכה ומקווה. אני סוף סוף רגועה עם עצמי. יודעת שזה עדיין שם. גם אם אי פעם זה לא יתממש. זה יהיה בגלל אי-התאמה ולא בגלל שאני לא מי שאני. אלך לאונן בינתיים..
