קבלתי הבקשה הבאה: מתי נקבל פוסט בבלוג שלך על סשן שהפיל אותך עמוק למעלה?
מישהו ביקש ולא קיבל?? שחזור פוסט מבלוג שמחקתי..
------------------------------------------------
אני עוד מחכה לאביר בסוס הלבן. אולי זה לא יקרה. אולי אמצא אותו ויראה כמו צפרדע. העיקר שעבורי הוא יהיה אביר. לא מחכה לזה. לא חושבת שאני אפילו מחפשת את זה עכשיו. חיה את החיים, מכירה אנשים , ואם וכשיקרה, אחלה ממש... ובין כל זה יש את נסיך הפיונים. יש כזה דבר. לא רק פיות נשים יש. זאת ממלכה שלמה, וכולל פיונים גברים, כולל נסיכים. לא מאמינים?? באירלנד מאמינים. איך אני יודעת שיש פיונים? כי לי יש. My very own Faerie Prince
יש קריטיריונים. והנה הם : *מופיע בהפתעה *נעלם בתוך שניה *Handsome * אלגנטי * Mercurical/ החלפות מצבי רוח באופן מסחרר *עושה קסמויות
ובכן:
הוא מופיע לי כל כמה חודשים ואז נעלם לי שוב. מעל שנתיים זה ככה . גבוה, רזה, כיף להסתכל עליו. הוא רוקד עם הגוף כשהוא מדבר והקול שלו מכיל הרבה צלילים. למדתי כבר שרגע אחד הוא צוחק ובתוך שניות צריך את השקט והמרחב שלו. פעם עושה סשן רציני של ממש, ופתאום מנפנף את האגודל בפני ומורה לי לא לצחוק... ניגודים ובלתי צפוי, והוא פשוט עושה לי את זה. נסיך נשאר נסיך. לא יהפוך לאביר. והוא נסיך הפיונים. הוא שלי פעם במאה שנים כאשר הירח מלא והכוכבים נוצצים ביום הכי קצר של השנה...
הגיע עלי. זה התחיל כבר שהראתי לו את הדירה החדשה כולל המרפסת ואיך שחשבתי לעשות סשנים שם בלילה. ביום יש בצד שני של הכביש הראשי ביניינים ואולי יכולים לראות משהו מרחוק. לא משנה לו. הופס! תוך דקה אני על ארבע, הוא מרים לי את החצאית, פותח את התחת וקורא להם לצפות. אני אומרת לו שהם יכולים באמת לראות. הוא אומר שכבר מסתכלים רק שאני לא רואה כי הראש שלי בכיון הפוך...
ניגודים מסחררים. פעם אנו מדברים ועוד שניה אני על הרצפה והנעל שלו נח עלי. פעם צורחת מכאבים והוא ממשיך. מיד אח"כ מבשל לי ארוחת ערב מהסרטים לפנק אותי. אני מוציאה ארגז ספרים קלאסיים באנגלית והוא כמו ילד עם אוצר. מחפש 10 דק' בהנרי V של שייקספיר להקריא לי נאום של המלך אל החיילים שלו בדרך לקרב ,כי הנאום כה משרה, וכמובן אסור לי לזוז מהמנח של ראשי על הנעליים שלו, תחת למעלה כאשר הוא מחפש. אני פשוט מחכה. הוא מוצא ומקריא לי מהשייקספיר. עוד חצי שעה אנו בשירותים. הוא נשען לאחור ומעשן. לובש מתפחת צמודה של פיראטים כי אני אוהבת עליו. הוא קורא חתול תעלול עם קולות השונים, ואני יושבת ערומה על רגליו. כרגע בקול החתול אומר את משפט הבא: Its fun to have fun but you have to know how!
ואני חושבת לעצמי- וואלה, איך שד"ר סאוס צודק...!
הוא עושה סשן ומכניס את הראש שלי באסלה וככה זיין אותי מאחורה. ואני חושבת לעצמי- זה ממש מגעיל זה. אבל גומרת ברצף.. ובכ"ז אני אוהבת כי אני מרגישה נשית ככה. לא ציפיתי שאוהב כזה דבר. הפתעה... מאוחר יותר פוקד עלי להגיד על עצמי מילים קשות. שאני מגעילה, לא שווה, וכאלו. והרבה. אני עושה אבל אח"כ מתמוטטת ורועדת, לא יכולה לדבר או להפסיק לרעוד. הוא שם, מטפל, אבל לא מתפשר. "את צריכה לדעת מי את".. מכסה אותי, ואני נרדמת בלי לזוז. בבוקר בודק על שלומי ואני בסדר. הוא ממסגר את האמירות מאתמול, אומר מה הוא חושב עלי בחיי היום יום מעבר לסשנים, ומסתבר שמעריץ נורא. התגובה הקשה שלי הייתה מטראומה בילדות ואנו עוברים את זה ביחד.
משתמש בי איך שבא לו. ואז עושה לי פרצופים וסיפורים עד שאני שוב מתגלגלת מצחוק פיסי על הרצפה. נופר הרצינית, מתגלגלת מצחק. והוא מבסוט. שיחות, ארוחות, רוקדים לשירים של ה-70's ,סשן ושוב סשן. מכירים כל כך הרבה זמן שאני בוטחת בו. חוץ מלתת לו להוריד את המים עם השער שלי בתוכו כי אולי זה יתקע, אין דבר שאני מסרבת לו . לא בדיוק כיף לפעמים, אבל אינטנסיבי תמיד. וזה מה שאני צריכה להרגיש שאני חיה. בודק כל פעם אחר כך אם היה לי טוב או לא. והיה לי. שותים חצי בקבוק של Johnny Walker Black ביחד. אני לא רגילה אבל זאת פקודה. הוא עונה על כל השאלות שלי פעם אחר פעם. שותפת אותו עם שמפו וסבון. הוא מתלבש ונעלם. לא יוצא דרך הדלת. אין צורך. הוא פיון. נסיך. גבר. דום. פשוט נעלם. Poof ! יהיו כמה חודשים עד שיופיע שוב.
אני מסתכלת בראי. לפעמים רואה שם מישהי עצובה, לפעמים מישהי בודדה. כשאני מסתכלת בראי הלילה, השעה חצות. כואבים לי השרירים, הפטמות, הכוס, שרירי הרגליים. הפעם אני רואה אישה. שלווה, נשית, מסופקת. סאבית.
רואה את נופר ~
