לאחר כמה שנים כאן בכלוב ובעולם הבדסם בכלל, יש תובנות. אני לא אותו בן אדם שהייתי בהתחלה, כשידעתי שאני נשלטת ולא ראיתי אפילו דרך לממש אותו. מימשתי ועוד איך. לא דתיה יותר, לא ירושלמית גם. היו חוויות מסחררות שלא יכלתי לחלום עליהן כי לא ידעתי שדברים כאלו קיימים בכלל. מצאתי שזו באמת אני. שיש צורך עמוק-עתיק ושזה עושה לי ממש טוב, מספק מינית, ונותן שקט כזה במרכז של ה'אני' שלי.
מיציתי שלב הסשנים. יש איזה חזרתיות, ופשוט לא זה מה שמספק יותר. אני לא מאמינה ב24-7 כי יש חיים מעבר לבדסם, שלא קשור לזה, ושלא אתן לאף אחד להחליט במקומי, לדוג- ילדיי ועבודה. אבל אני כן צריכה משמעות. שמעבר לסשן, אני עדיין מתמסרת, עדיין עושה לו טוב, עדיין מרגישה את החוט שהוא השולט שלי. שזה יכלול סשנים, אבל לא רק.
ומה קרה? גיליתי שלרב, זה לא הרמה הנדרשת בשטח. רב מה שמצאתי, זה אנשים שרוצים לשחק קצת, ריגושים וכייף. זה לגמרי בסדר. רק לא בשבילי. אני מתמסרת ומרגישה חסרה אחר כך שעבורו היה 'סתם משחק' כאשר לי זה לא היה משחק. כייף כן. אבל בתור נשלטת אני לא משחקת. זה מי שאני באמת. פגשתי 'שולטים' דוגלים בכלוב, ולא הייתי מחשיבה אותם כשולטים מתחילילם אפילו. לקח זמן ללמוד את הלקח הזה, אבל למדתי. יש איזה שקט פנימי לשולט. יכולת לספוג התנגדות אמיתית שלי בלי שזה מוציא אותם מהאיפוס, או גורם להם להגיד לי כללים- את אמורה לשים את עצמך בידיים שלי כי את נשלטת... השליטה נוטף משולט, זה מצמרר כל פעם, גם אם זה לא השולט שלי. אני מזהה עם כל חושי גופי.
כתבתי בפרופיל שאני לא מחפשת, וזה נכון. אם אכיר שולט שרוצה לשלוט ברמה יותר עמוקה, ואנו מתאימים אחד לשני, אשמח מאד. רק שאני אפילו לא יודעת אם חיה כזאתי נמצא. אם כי הציפיות שלי לא מתאימיות, אם כי אין, או אם כי אני לא אמצא חן בעיניו. אני בצד השני של הבדסם. כבר לא newbie. נחשבת ותיקה. ומהמבט מהצד הזה, אני לא רואה שיש אכלוס מפוצץ של שולטים רציניים. שיהיה. מקבלת. אני נשארת נשלטת. לא אתפשר לחוויות סתמיות ע"מ קצת להרגיש העונג הזה. כאילו, אין הבעה. אין מימוש כעת. זה דומם וישאר דומם. ורק אם וכאשר יהיה את הדבר האמיתי, אחזור לבדסם. בי קיים סוג של שקט פנימי, של המתנה. לא עצוב לי, גם לא מרגש כאן. רק שממתינה לדבר שאולי לעולם לא יבוא.
