דבר אחד שאני לא מצליח לקבל או לסבול במרחב הזה, הוא אותן נשים, שולטות על פי רוב, שקובעות כי "כל הגברים נשלטים", ובהתאמה, אותם גברים שקובעים כי "כל הנשים כלבות" או תואר מקביל.
בכל אישה, בנוסף לצד הנשי שבה, יש גם צד גברי. הצד הגברי הוא הדומיננטי, ה"אלפא" - זה שמכניע; זה שלוקח. ובהתאמה, בכל גבר, בנוסף לצד הגברי שבו, יש גם צד נשי. הצד הנשי הוא הפסיבי, המתמסר, הנכנע.
אלא שבני האדם, להבדיל מבעלי חיים אחרים בממלכת החי, ניחנו בקוגניציה המאפשרת להם לספר לעצמם סיפור. דרך הסיפור שאנשים מספרים לעצמם נוצרת הזדהות, שאף היא פועל יוצא של הקוגניציה הייחודית לבני האדם. ובתוך כך יוצא שישנן נשים שמזדהות יותר עם הצד הגברי שבהן, בין אם כתוצאה מהסיפור שסיפרו לעצמן ובין אם כתוצאה מנסיבות חיים כאלה ואחרות. כשם שישנם גברים שמזדהים יותר עם הצד הנשי שבהם, מאותן הסיבות או אחרות.
אבל אנשים שקובעים ש"כולן כאלה" או "כולם כאלה" באיזה מן אגו טריפ מנותק מציאות ובאמירות בעלות ניחוחות מובהקים של מיזוגניה ומיזאנדריה בהתאמה, הם אנשים חד מימדיים וטיפשים מהם יש להיזהר כשם שאנחנו נזהרים מאש.
אין קו אחד שמחבר בין כל בני מגדר כזה או מגדר אחר, ואין קטגוריה אחידה באמצעותה ניתן לסמן קבוצה כזו או אחרת של אנשים. שולטים ושולטת טובות מבינים זאת. ועל כן הם אינם עוסקים בקטגוריות או בקבועים. במקום, הם משקיעים את משאביהם במחקר של הנפש של מי שמולם, וחשיפה של האמת שלו, הלוא היא תמונת מראה של האמת שלהם עצמם ככל שהם מסוגלים להתבונן בה נכוחה - זו שהם מזדהים איתה, וגם זו שלא.