בזוקה באזיקים

אני גומרת לאט.

גם לבד, כשרק חברי הרוטט מארח לי לחברה, זה לוקח זמן. בגלל שזה נעים שזה לוקח זמן, בגלל שטוב לבנות את הגל הזה המתגבר עד שהוא נשבר ונשבר ונשבר, וגם בגלל, טוב, כי זה פשוט לוקח זמן.

בחברה הזמן הזה ארוך פי כמה.

למרבה הצער, לגמור נחשבת חותמת איכות. אני רוצה להאמין שבני הזוג האוהבים והמתחשבים שלי באמת רצו תמיד לענג אותי, ובאמת רצו שהחוויה תהיה נפלאה לשני הצדדים, אבל יש בזה כמובן גם חיזוק לאגו. "בת הזוג שלי גמרה" = "אני גבר גבר". ובגלל הצירוף הזה, של התחשבות ואנוכיות, הם מתאפקים. משתדלים. מתזמנים. משקיעים בפורפליי. וזה מטריף עליי את דעתי. כאילו מישהו עומד מעליי עם סטופר, ומכריז: "נו כבר!" וגרוע מזה, לוחש בשקט: "את יודעת שלא אוכל ליהנות באמת אם לא תגמרי". קשה מאוד לגמור ככה.

מתי זה אחרת? עם בן זוג שמרוכז לחלוטין בעונג שלו. שנותן לחרמנות להציף אותו, לתשוקה להשכיח הכול. כלום לא קיים מלבד גוף מתענג. ואז שני גופים יכולי לשקוע בעונג הכמעט אנוכי הזה, להתענג זה על העונג של זה, במעגל של תשוקה שמתגברת בגלל התשוקה שממול. אין דבר מסעיר יותר מאשר להרגיש מישהו נסחף לחלוטין בתשוקה שהוא לא מסוגל לשלוט בה. משם, אני חושבת, באות פנטזיות האונס: הריגוש האדיר בכך שמישהו כל-כך רוצה לזיין אותך עד ששום דבר לא יעמוד בדרכו, אפילו לא השאלה אם את רוצה בכלל.

עם כל הגברים ששכבתי איתם, היה רק אחד שהבין את זה באמת. שהיה שוקע בתשוקה כל כולו. ואפילו הוא, לפעמים, כשהיה מפיל אותי על המיטה בכוח, מפשק אותי בכוח ודופק אותי בכוח, פשוט כי הוא חייב לעשות את זה *עכשיו*, אפילו הוא לפעמים היה מבקש אחר כך סליחה. מתנצל שהתשוקה סחפה אותו כך בלי להתחשב בי ובמה שאני רוצה. בעוד שאני, אני בקושי הייתי מסוגלת לנשום מכל מה שזה עשה לי.

היתה לי איזו פנטזיה תמימה שבבדסמ זה יהיה שונה לחלוטין. גבר שולט יהיה מרוכז רק בעונג של עצמו, נכון? שזאת סיטואציה שבה סוף סוף אף אחד לא יצפה ממני להפגין את העונג שלי, שאני לא אצטרך לגמור כדי להוכיח משהו. זה... לא בדיוק המצב. להפך. כולם מכריזים באוזניי כמה שבדסמ משפיע חזק יותר מסקס רגיל. הרבה הסבירו לי שמרגע שאדע את תענוגות הבדסמ, אין סיכוי שאוכל ליהנות מסקס ונילי. ובכל פינה יש סיפורים ופנטזיות שכל כולם ענייני שפחות רטובות ורוטטות, שגומרות בצרורות מכל נשיפה קלה של האדון. אותן הציפיות הישנות, שוב הגמירה הנשית כהוכחה להיות האדון גבר גבר, רק בעשר רמות יותר - אני אמורה לאבד את השליטה מרוב תשוקה, לאבד נוזלים בקצב מרוב שאני רטובה, והכי גרוע, הפקודה האולטימטיבית: "את גומרת - עכשיו!" שאלוהים יעזור לי.

זה לא שאי אפשר למצוא מישהו שלא שם זין. זה בהחלט המקום למצוא גבר שלא אכפת לו אם אגמור או לא. שמבחינתו שפחה היא כלי, כמו בובה מתנפחת רק מענגת יותר. אבל כאן כבר נכנס הפרדוקס הבסיסי שמגדיר את החיפוש שלי פה - החיפוש, אולי הבלתי אפשרי, אחרי מישהו שלא שם זין מתוך התחשבות ואהבה. שמודע לכך שהאנוכיות היא הצורה המתחשבת ביותר של סקס, ושעושה זאת מתוך רצון לתענוג לא רק עצמי אלא הדדי. ואדם כזה אני לא יודעת אם אצליח למצוא.