בזוקה באזיקים

בפעם השנייה בחיי, אני כבר לא בתולה.

הייתי קוראת לסימן הכחול על ברך שמאל "גדול", אם לא היה את הסימן הענקי על ברך ימין שעושה ממנו צחוק. והכיסא שעליו אני כותבת הוא כיסא ברכיים. הבאתי כרית.

הפעם הראשונה שלי כנשלטת היתה עם אדם שמגדיר את עצמו, בגדול, כנשלט (עם ניסיון פה ושם גם בתפקיד השולט). מכל האנשים שבעולם. אבל מישהו מהסוג הטוב ביותר, שלא כובל את עצמו לתגיות, שנותן לעצמו ללכת לאן שהתשוקה והשמחה מובילות. ישבנו בבית קפה לשיחה ארוכה ונהדרת. הנשיקה הראשונה, הקלה והזהירה שמעל השולחן, היתה כולה צמרמורות וזיקוקים. הדרך הביתה מבית הקפה מעולם לא היתה ארוכה יותר.

אני מניחה שאחד הדברים שחששתי מהם יותר מכול, הוא אם אדם שנמשך אל הצד השולט יוכל להיות גם מתחשב, גם, טוב, נחמד. אני אוהבת נחמד. האם אוכל להרגיש בטוחה. ודאי כשמדובר בפעם הראשונה, ואני חסרת ניסיון כל-כך. לא יודעת בעצמי מה אני רוצה, מה אני אוהבת, מה הגבולות שלי.

אני לא יכולה לדמיין פעם ראשונה מוצלחת יותר. לונה פארק, עם נסיעה חופשית בכל המתקנים. מולי (ואיתי, ובתוכי) הוא עבר מסע משלו. בזמן שאני גיליתי מה מהפנטזיות טוב לי גם במציאות, הוא נתן לעצמו ללכת עד הסוף עם הצד השולט. בהתפעמות חסרת אמון, כמה שזה כן מדבר אליו, כמה שזה כן מלהיט ומלהיב ומסעיר. והלהט הזה היה כלשעצמו מלהיט, במעגליות נפלאה. מתוך תחושה מושלמת של שמחה, וביטחון, ותענוג. תודה כבר אמרתי לך? 😄

במבט לאחור (וההבזקים האלה לא מרפים, כמובן, כל היום) מרתק לראות פנזטיה שהופכת למציאות. אילו דברים היו נפלאים בהתגשמות שלהם, ואילו דברים הפתיעו ולא היו מרגשים כצפוי. גיליתי, למשל, שלמרות שהכאב וחוסר הידיעה על סוגיהם השונים מרגשים ומסעירים מאוד, יותר מכל קסמו לי ההתרפקות, ההתמסרות, לרגליו, המסירה המוחלטת של עצמי לאדם אחר, אדם שהקסים אותי ושעשע אותי וריתק אותי, ושהרגשתי בטוחה וחופשיה לחלוטין להיות כולי שלו. אני, שתמיד עצרתי בעצמי מלתת יותר מדי, בגלל הטוטאליות שלי שגרמה להרבה פרטנרים להירתע. אני מניחה שאדם שמתמסר בכל לבו מעורר בצד השני חשש לציפיות גדולות בהתאם. אבל בסיטואציה כזאת, שמוגדרת מעיקרה על בסיס הנותן והלוקח, יש לגיטימציה מלאה לתת הכול. ובנתינה הזאת מצאתי שמחה גדולה, והתפעמות גדולה, וטוב, זה היה מחרמן בטירוף 😄

ויש למה לחכות. יש.